עבד אללה ואח' נ' עירית אום אל פאחם ואח'

נגד

צד ג'

1. עבד אללה מחאגנה

2.הראל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לאחרונה, הועבר התיק לשמיעה בפניי ונמצא כי לא ניתנה החלטה בבקשת התובעים למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית (להלן:"הבקשה") לפי תקנה 127 ותקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לבקשה מטעם הצדדים אני סבורה כי אין להיעתר לבקשה מהנימוקים שיובאו להלן.

העובדות הצריכות לענייננו

המדובר בתובעת, קטינה, אשר על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 1.6.2009, בעודה יושבת בחצר ביתה, נפלו סלעים ממבנה נטוש הסמוך לביתה ופגעו בה.( להלן:"האירוע")

כתוצאה מהפגיעה, נחבלה התובעת בראשה ונגרם לה חתך בקרקפת עם טשטוש ראיה. התובעת קבלה טיפול מקומי בחתכים ושוחררה לביתה למנוחה. לכתב התביעה צורפו מסמכים רפואיים מן החודשים הסמוכים לאירוע, עד חודש אוגוסט 2009.

דיון והכרעה

בית המשפט רשאי, בהתקיים תנאים מיוחדים, לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית לשם הוכחת תביעתו, ולהורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הכל כדי לאפשר לתובע להוכיח את תביעתו, שכן בהעדר חוות דעת רפואית אין בידי התובע היכולת להוכיח עניינים שברפואה.

כך לשון תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי:

"רצה בעל-דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב-טענותיו תעודת-רופא או חוות-דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (להלן: חוות-דעת); אולם, רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל-דין מצירוף חוות-דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

זכות התובע לפנות לערכאות ולהוכיח תביעתו וכנגזרת מכך – מניעת חסימתו אך בשל חסרון כיס, חשובות הן, אך מנגד, יש לשים היטב לב לכך שמשמעותה של החלטה על מתן פטור מהגשת חוות דעת מאת התובעת תוך מינוי מומחה מטעם בית המשפט על חשבון הנתבעים, מטיל נטל כלכלי על הנתבעים. זאת הגם שאין בכך כדי לחסום את הנתבעים מהגשת חוות דעת מטעמם קודם למתן חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

המבחנים להפעלת סמכות בית המשפט האמורה, סוכמו יפה בדברי כב' השופט הנדל בבר"ע (מחוזי ב"ש) 511/06 אמויאל נ' פלונית (15.08.06):

"נדמה שעל מנת שצד העותר לבית משפט יזכה לפטור מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה, עליו לעמוד במבחן משולש. המבחן הראשון, הוא נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות דעת בכוחות עצמו. המבחן השני הוא שהתביעה או ההגנה, בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה. המבחן השלישי הוא, ראשית ראייה או ראייה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית. מתפקידו של בית המשפט לבדוק מבחנים אלה ולהגיע להכרעה על בסיס שיקלול תוצאות הבדיקה על פי הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה תוך מתן משקל ראוי לכלל שעומד ביסוד תקנה 127 לתקנות סד"א." ( ההדגשה שלי ר.ג.מ)

מן הכלל אל הפרט.

התובעת, צרפה לבקשה מסמכים רפואיים וכן תצהיר החתום על ידי אביה. מהמסמכים המצורפים עולה כי התובעת נחבלה בראשה וכי מאז סובלת מסחרחורות, עוד עולה כי אמה של התובעת זכאית לגמלאות שונות מהמוסד לביטוח לאומי.

לא מצאתי כי המסמכים הרפואיים שצורפו מבססים ראשית ראיה לנכות נוירולוגית. אכן, משתמע כי התובעת נחבלה כתוצאה מאבן שפגעה בראשה, אולם נסיבות המקרה לוטות בערפל. כמו כן לא מצאתי תיעוד רפואי מספיק, מאז התאונה ועד היום, אשר מתאר רצף של תלונות וטיפולים כפי שהיה צפוי להתקבל מפגיעה אשר מותירה אחריה נכות והמסמכים אשר צורפו לכתב התביעה, מצביעים על פניות בחודשיים שלאחר האירוע הנטען ולא מעבר לכך. לפיכך, איני מוצאת כי מתקיים המבחן השלישי.