עבד אלכאמל ואח' נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים - פסקדין

פסק דין

תביעה זו הוגשה כנגד הודעת חיוב בדמי ביטוח לאומי ששלח הנתבע לתובעת 2 (להלן: "הנתבעת") ביום 18.2.07 על סך 17,409 ₪. מאוחר יותר, ביום 26.3.08, הודיע הנתבע לתובעת כי חובה עומד על 14,376 ₪.

חיובה של התובעת בדמי ביטוח נבע מהחלטת הנתבע לשלול את תושבות התובע החל מיום 1.1.95. ההחלטה על שלילת תושבות התובע מיום 1.1.95 התקבלה בשנת 2007 (כאמור במכתבו של הנתבע לתובע מיום 5.5.07 – צורף לתעודת עובדת ציבור). הנתבע הכיר בחידוש תושבותו של התובע החל מחודש 12/06.

לו היה התובע מוכר כתושב בין 1.1.95 עד 12/06, היתה התובעת פטורה מדמי ביטוח בהיותה "עקרת בית". ואולם, משנשללה תושבות התובע בתקופה הנ"ל, קם חיוב תשלום דמי ביטוח לתובעת כמבוטחת יחידה. כאמור, תביעה זו הוגשה נגד הודעת החיוב בדמי ביטוח ששלח הנתבע לתובעת.

עובדות

התובעים הם זוג נשוי ולהם נכס בבית חנינה בו החלו לגור משנות ה-70. לתובעים שבעה ילדים שהצעיר בהם כבן 19 (עדות התובע, עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 14.4.10, שורה 19).

התובע הינו גמלאי של עיריית ירושלים משנת 1987 והוא מקבל מן העירייה פנסיה חודשית, ממנה מנוכים דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ממלכתי. בשנות עבודתו בעירייה הפריש התובע כספים לקופת גמל של לשכת המהנדסים הפועלת בירדן.

בשנת 1992 התובע נפגע בתאונת דרכים ממנה נותרה לו נכות.

על פי נתוני ביקורת הגבולות שצורפו לכתב ההגנה, החל מסוף שנת 1994 נסע התובע פעמים רבות לחו"ל לתקופות ממושכות וחזר לישראל לביקורים קצרים. באותם ביקורים קיבל התובע שירותי בריאות מקופת חולים, עד לסוף שנת 2006.

התובע מקבל קצבה חודשית בסך 100 דינר מקופת הגמל של לשכת המהנדסים. הקצבה משולמת בהעברה לחשבון בנק של התובע בעמאן.

ביום 22.2.05 שלח הנתבע לתובע מכתב בדואר רשום בו הודיע כי על פי המידע והממצאים שבידי הנתבע התובע הפסיק לכאורה להיות תושב ישראל מיום 1.1.95 ואילך הואיל והוא עזב את הארץ ושהוה בחו"ל. ניתנה לתובע הזדמנות להעלות השגותיו כנגד קביעה זו ונאמר כי בהעדר השגה תיהפך הקביעה לסופית וניתן יהיה לערער עליה לבית הדין לעבודה. התובע מכחיש קבלת מכתב זה.

התובע נזקק לשירותי בריאות במחצית השניה של שנת 2006 והתברר לו שאינו מבוטח בביטוח בריאות ממלכתי. הוא הלך לברר עניין זה במוסד לביטוח לאומי (עדות התובע, עמ' 7, שורות 22-23).

ביום 27.11.06 הגישה התובעת דו"ח רב שנתי וביום 21.1.07 הגיע חוקר לבית התובעים בבית חנינה וחקר את התובע בעניין תושבותו. החקירה עסקה, בין היתר, בתקופת שהייתו של התובע בחו"ל (נ/1). התובע מסר לחוקר כי הוא שהה בעירק ובירדן. לשאלת החוקר טען התובע כי הוא לא נשוי בירדן ואין לו אישה אחרת שם.

ביום 18.2.07 נשלח לתובעת מכתב המודיע לה על חוב דמי ביטוח לשנים 1999 עד 2006. זו ההודעה נגדה הוגשה תובענה זו.

בעקבות מכתב ששלח התובע לנתבע ביום 24.5.07, שלח הנתבע לתובע מכתב ביום 5.7.07 בו הודיע כי בהתאם למידע מביקורת הגבולות, הוא שוהה בחו"ל באופן קבוע משנת 1995 ונמצא בארץ לביקורים קצרים, כי ברובה המכריע של התקופה הנ"ל התובע שוהה בחו"ל, וכי בשל כך התקבלה החלטה על אי תושבותו בתחילת שנת 2007.

בעקבות הפסקת ביטוח בריאות ממלכתי לתובע או בעקבות ההודעה מיום 5.7.07, פנה התובע ללשכה לסיוע משפטי (עדות התובע, עמ' 8, שורות 23-26).

ביום 6.1.08 הודיע הנתבע לתובע כי הוא מבוטח בביטוח בריאות ממלכתי לאחר תקופת המתנה של 12 חודשים מיום בשל תקופה בה לא היה מבוטח.

ביום 1.3.09 הוגשה תביעה זו בה טוענים התובעים כי החלטת הנתבע לשלול את תושבות התובע מיום 1.1.95 עד לחודש 12/06 הינה שלא כדין מאחר שגם בעת שהייתו בחו"ל בתקופה זו מרכז חייו נותר בישראל. לפיכך, הודעת החיוב ששלח הנתבע לתובעת דינה להתבטל.

גרסת התובע

לביסוס טענתו כי גם בעת שהותו בחו"ל נותר מרכז חייו בישראל, טען התובע כי בתו למדה בעירק בין 1995 ל-2000 ובתקופה זו הוא גר איתה בעירק. לטענתו, בעקבות תאונת הדרכים שאירעה לו ב-1992 הוא סבל מדיכאון וכאשר בתו נסעה לחו"ל ללמוד רוקחות בשנת 1994 בירדן, ואחר כך בעירק, הוא נסע לבקר אותה.