עבד אלחלים נ' מדינת ישראל

פסק דין

פתח דבר:

1.לפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בעכו, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 10/04/13, על ידי השופט אבישי קאופמן, בתיק ת"ד 12626-11-11.

2.הערעור מופנה כנגד חומרת הדין ובעיקר עונש המאסר בפועל שאותו הוא מבקש לאפשר לו לרצותו במסגרת עבודות שירות ועונש הפסילה בפועל.

ההליך בבית משפט קמא:

3.המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה- לפי סעיף 10 (א), לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), ביחד עם סעיף 38 (1) לפקודה, עבירה של נהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף - עבירה לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל- 1970 ועבירה של נהיגה כאשר רישיון הרכב פקע לפני פחות משישה חודשים - עבירה לפי סעיף 2 לפקודה.

4.בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 25/11/11, נהג המערער כשאינו מורשה לנהוג ברכב פרטי בכביש במרכז אזורים משגב ועוכב לבדיקה על ידי שוטרים. הבדיקה העלתה כי המערער נהג ללא רישיון נהיגה, ללא תעודת ביטוח בת תוקף וכאשר רישיון הרכב שלו פקע ביום 21/07/11.

5.המערער הודה בעובדות כתב האישום והורשע על סמך הודאתו. זאת ועוד, צירף המערער עוד שלושה כתבי אישום שהיו תלויים ועומדים נגדו. התיק הראשון: התייחס לאירוע מיום 01/10/10, שהוגש לבית משפט לנוער בתיק 47358-11-10, התיק השני: התייחס לאירוע מיום 06/06/11 שלגביו הוגש כתב אישום לבית משפט קמא בתיק 5659-06-11, התיק השלישי: התייחס לאירוע מיום 25/11/11 שבו המערער נתפס פעם נוספת כשהוא נוהג ברכב במרכז האזורי משגב מבלי שהיה לו רישיון נהיגה וכשרישיון הרכב לא היה תקף.

6.מעיון בגזר הדין עולה כי המשיבה תיקנה את העובדות שנטענו בתיק 4738-11-10, בכך שהעבירות של שימוש ברכב ללא רשות ואי הגשת עזרה לאחר פגיעה - בניגוד לתקנה 144, נמחקו.

7.בית משפט קמא הפנה את המערער לשירות המבחן וגם לממונה על עבודות שירות. האחרון, הגיש חוות דעתו ובה מצא את המערער מתאים לריצוי עונשו במסגרת עבודות שירות, אולם שירות המבחן שהגיש תסקיר נמנע מלתת המלצה מהנימוקים שהובאו בתסקיר.

8.בית משפט קמא, לאחר ששמע את טענות הצדדים ועיין בתסקיר, החליט להטיל על המערער את העונשים הבאים:

3 חודשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח ו- 24 חודשי פסילה בפועל, שתחל מיום שחרורו מהמאסר וכן רכיבי ענישה נוספים.

9.כאמור, המערער מפנה את הערעור כנגד חומרת הדין הן עונש המאסר בפועל, בשל כך שחוות הדעת של הממונה לא נתקבלה וגם כנגד עונש הפסילה בפועל.

טענות הצדדים:

10.המערער טען כי העונש שהוטל עליו הינו חמור וחורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. המדובר בנאשם צעיר שזה מאסרו הראשון ולכן היה ראוי שבית משפט יאפשר לו לרצות את עונשו במסגרת עבודות שירות.

11.לדעת המערער, לא היה מקום להחמיר אתו, הן ברכיב הענישה של המאסר והן ברכיב הענישה של הפסילה בפועל. בא כוח המערער טען כי מרשו למד את הלקח, הפנים את חומרת מעשיו וכי היה די במעצרו למספר ימים ולאחר מכן תקופת מעצר הבית, בו שהה תקופה לא קצרה, כדי ללמד על כך שהוא אכן לא יחזור על עבירות מסוג זה.

12.בא כוח המערער ביקש לקבל את הערעור ולנהוג במערער במידת החסדים והרחמים.

13.המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטעמה, העונש הולם ואינו מחמיר עם המערער כלל ועיקר. המדובר בארבעה כתבי אישום חמורים. המערער התעלם מהעובדה שהשוטרים תפסו אותו מבצע את העבירות, האחת אחרי השנייה, מבלי שיתעשת ויבין כי מעשיו חמורים ואסורים. לא זו בלבד שהתנהגות המערער הייתה פסולה, אלא גם המעשים שנעשו על ידו סיכנו את המשתמשים בדרך והראיה שבאחד מכתבי האישום בהם הודה המערער, התרחשה תאונה שבה נפגע אדם.

14.עוד ציינה המשיבה כי שירות המבחן לא בא בהמלצה עקב הסיכון להישנות העבירות ונימוקים נוספים שפורטו בתסקיר.

15.על כן, ביקשה המשיבה לדחות את הערעור.