עבד אל לטיף נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר מיום 8/5/13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1החלטת הוועדה מתעלמת לחלוטין מהליקויים השונים והבעיות הרפואיות מהם סובל המערער, לרבות מצב דיכאוני חרדתי, PTSD, בלטי דיסק, קטרקט, ליקוי ראייה, CTS דו צדדי, נדודי שינה, כאבי ראש וסחרחורות וכאבי צוואר.

2.2לא מברור מהחלטת הוועדה כיצד אדם שהינו כמעט עיוור ואשר איבד לחלוטין ראייתו בעין אחת ורואה מטושטש בעינו הבריאה יכול לעבוד בעבודה כגון גינון, וסדרן בחניון ו/או עבודות מיון שאלו הן העבודות שהוצגו על ידי הוועדה.

2.3הוועדה לא נתנה דעתה להשכלתו, גילו ויכולתו של המערער לחזור לעבודתו הקודמת.

2.4הוועדה התמקדה בעיקר בעובדה כי המערער סובל מליקוי ראיה, אולם התעלמה מכל שאר ליקויים של המערער, לרבות כאבי צוואר, ידיים, ראש, ליקוי שמיעה ובלטי דיסק.

3.טענות המשיב:

3.1ב- 11/9/07 עמד המערער בפני הוועדה שקבעה 30% נכות בגין ליקוי הראיה ובסה"כ 43%.

3.2וועדת אי כושר התכנסה בעניינו של המערער בעקבות החלטת דרג ראשון ביום 25/10/07 וכבר אז קבעו שהוא לא איבד מכושרו להשתכר 50%, באותו זמן עבד המערער כעצמאי בחנות רהיטים.

טרם הוועדה לעררים דנן הועמד בפני וועדה רפואית מדרג ראשון בפני רופא מוסמך שקבע לו 42% ונתן חוות דעתו שהוא מסוגל לעבודה מלאה במגבלת הראייה.

3.3הוועדה סקרה את נכויותיו של המערער, התייחסה להשכלתו, לתולדות חייו ועברו התעסוקתי וכן התייחסה לחוו"ד פקידת השיקום שסברה שהמערער לא איבד 50% מכושרו. הוועדה קובעת את סוג העבודה אותו יכול המערער לעבוד, את המגבלה ונותנת דוגמאות לסוגי עבודות אותן יכול המערער לבצע.

3.4מגבלתו של המערער בראייתו נוגעת לראייה דו עינית והצורך לשמור על העין הבריאה.

ככל שטוען המערער כי הוא סובל ממגבלה גם בעינו השנייה, יתכן שיצטרך להביא ממצאים ככל שקיימים לבדיקה מחדש.

מכל מקום, הטענה כי בעין הבריאה ראייתו מטושטשת לא נאמרה בפני וועדות רפואיות שנערכו זמן קצר למדיי טרם וועדת העררים.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5.לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי, כי יש לדחות את הערעור.

6.לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בדוח שיקום ובחוות דעת רופא מוסמך ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לפרוטוקול.

7.במסגרת ישיבתה מיום ה- 8/5/13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 3 לפרוטוקול), שציין כי הוא סובל מכאבי ראש, אינו יושן בלילה, פוחד שמנסים לרצוח אותו, כאבים בצוואר, בלסת, ובידיים, בעיקר ביד ימין, אינו רואה בעין אחת ובשניה מטושטש, סובל מליקוי באוזן וכי הוא מוכן לעבוד בעבודה מתאימה.