עבד אל ולי נ' מדינת ישראל

פסק דין

דינו של ערעור זה להתקבל.

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, בית משפט לתעבורה בת"א יפו (כב' הש' נועה פראג-לבוא), עת הרשיעה את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה בשכרות על סמך "חזקת הסירוב", כלומר, קבעה בהכרעת דינה שהמערער סירב לדרישת השוטרים כקבוע בחוק לערוך בדיקה במכשיר הינשוף כדי לבחון את רמת האלכוהול בריאותיו.

בית משפט קמא גזר דינו של המערער אחרי שהרשיעו בדין, אך מאחר ומצאתי לנכון לקבל את הערעור לעניין הכרעת הדין, לא ארחיב מילים לעניין העונש.

בהכרעת דין של ביהמ"ש מספר קשיים לטעמי. שני קשיים עיקריים עליהם אעמוד הינם כדלקמן: הקושי הראשון הוא שבאופן חד וברור, שני עדי התביעה, אשר העידו על כך שהמערער סירב משנדרש לערוך בדיקת ינשוף העידו לטעמי מבחינה עובדתית על שתי עובדות שונות שאינן יכולות לגור זו עם זו, ולו בבית משותף.

האחד, עת/1, רס"מ קמי עובדיה, העיד בעמ' 3 מן השורה 9 לפרוטוקול שהמערער, לנגד עיניו, "נתן נשיפות חדשות במתכוון, למרות שהמפעיל מסביר לו וגם אני. הסברתי לו לתת נשיפה ארוכה לתוך הינשוף". ואילו עת/2, רס"מ קובי ספיר, לאותן עובדות ממש העיד בעמ' 9 לפרוטוקול כבר בחקירתו הראשית, משורה 11 בלשון זאת: "הנאשם טען שהוא לא יכול לנשום ולא הוציא אוויר אל המכשיר. המכשיר לא ביצע בדיקה". כאשר שני עדי התביעה היחידים בעניין שבנדון, שהוא לב העניין, עילת הסירוב של המערער ובמה התבטא אותו סירוב, עדויות כה רחוקות זו מזו, לטעמי, נוצר ספק מובנה, סביר ומעבר לכך.

אין מדובר בשאלה אליה ניסה להסיט ב"כ המדינה בערעור מה טיב הסירוב. מדובר פה בשאלה היורדת לשורש מהימנותם של עדויות שני השוטרים.

בוודאי שהדבר חשוב כאשר עסקינן בתיק שבו, בסופו של יום, הורשע הנאשם מבלי שניתן יהיה להתגונן בזווית קביעת פקודת התעבורה, שמי שסירב, קיימת חזקה חלוטה לגביו שהוא שיכור, ואין הוא יכול לסתור, כפי שטוענת המדינה בצדק, את אותה חזקה.

הדרך היחידה של המערער להתגונן בתיק הזה הוא להראות שלא סירב. ואם בנקודה זו יש חוסר זהירות או ספק כ"כ כבד, ברור מדוע אסור להרשיע במקרה זה.

העניין השני החשוב לטעמי המצדיק זיכויו של המערער הוא קביעת בית משפט קמא בעצמו בהכרעת הדין בעמ' 10, החל משורה 14, עת ביהמ"ש קובע שעת/1 (מפעיל הינשוף) טעה כאשר לא שמר על פלטים, שעדותו אינה נכונה באמירה שלא התקבל פלט.

אם עד כ"כ חשוב בתיק מסוג זה, בנקודות היורדות לשורשו של עניין טועה, כיצד ניתן לבסס הרשעה?

ב"כ המערער העלתה עניינים נוספים לכתב הערעור, כמו בשאלת זיהויו של המערער הנכון, למי הועבר המערער לצורך בדיקה, העובדה שעל פניו ברור שלא נשמרו 15 הדקות הקבועות והדרושות שצריך שיחלפו בין המעצר (03:55) לבין הבדיקה (04:00), כל אלה כבודם במקומם מונח, אך לא מצאתי שיש צורך להתייחס אליהם בערעור זה, כאשר, כאמור, בשתי הנקודות אותן ציינתי לעיל, די היה כדי שבית משפט קמא יזכה את המערער ולו מחמת הספק, ומשלא עשה כן, אעשה זאת אני.

הנאשם זכאי, הערעור מתקבל.

ניתנה והודעה היום ב' חשון תשע"א, 10/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: