עבד אל ולי נ' בנק דיסקונט קריית שמונה סניף מרכז מסחרי 11110 - פסקדין

פסק דין

בפניי תובענה כספית בסך של 15,000 ₪ בגין נזקי עיקול על כלי רכב פרטי השייך לתובע .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובע הינו תושב הכפר מסעדה שברמת-הגולן המוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בעל נכות צמיתה , אשר בזמנים הרלוונטיים לתובענה שימש כבעלים של רכב מסוג "פולסוואגן" שמספרו 2497862 (להלן :"הרכב") . הרכב דנן הינו רכב המיועד לשימושו של אדם נכה , אשר נרכש על ידי התובע באמצעות "הלוואה עומדת" שניתנה לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי בשנת 2007 , וזאת לאחר שהוכר על ידי הגורמים המאשרים במל"ל כמוגבל בניידות .

לאחר שהנתבע הגיש ללשכת ההוצל"פ בחיפה בתאריך 1.4.2008 בקשה לתפיסת הרכב בגין חוב של 7781 ₪ אישר כב' ראש ההוצל"פ בחיפה (כב' הרשם ניר זיתוני) בתאריך 9.4.2008 את תפיסת הרכב לאחר שהבהיר במסגרת החלטתו זו כי טרם ביצוע ההליך יהא על ב"כ הנתבע (עו"ד רן פינגרר מחיפה) לברר האם רובצים עיקולים ושיעבודים על הרכב . לצורך מימוש החלטתו זו ניתן לנתבע צו מתאים מטעם כב' ראש ההוצל"פ המאפשר בידיו קבלת מלוא הנתונים הנדרשים ביחס לסטטוס הרכב, ובכלל זאת קבלת נתונים מתאימים מעם משרד הרישוי וכן מטעם רשם המשכונות .

בתאריך 14.4.2008 נתפס הרכב על ידי הנתבע , אולם למחרת היום הוגשה לכב' ראש ההוצל"פ בחיפה בקשה דחופה לביטול הליך התפיסה . לבקשה דנן צורף אישור עדכני מטעם מחלקת הניידות בסניף טבריה של המוסד לביטוח לאומי ממנו עולה , כי על הרכב רובץ שיעבוד לטובת המל"ל לצורך להבטחת החזרת ההלוואה , אשר עמדה על סך של 59,336 ₪ . בסופו של יום , קיבל כב' ראש ההוצל"פ את בקשת התובע לאחר ששוכנע כי ב"כ הנתבע לא ביצע בדיקת כדאיות טרם תפיסת הרכב בהתאם לאמור בצו התפיסה מיום 9.4.2008 , ולפיכך הורה בהחלטתו זו וכן בהחלטה משלימה מיום 16.4.2008 על שחרור הרכב לידי התובע בכפוף לתשלום דמי האחסנה למחסן המעוקלים "נעמן" שבחיפה .

לגרסת התובע , בעקבות האירוע דנן נאלץ לנסוע שלוש פעמים לעיר חיפה בכדי לפעול לשחרורו של הרכב , וכי לאחר שהרכב שוחרר אף פנה מיוזמתו אל לשכת ההוצל"פ בקרית-שמונה בבקשה לביצוע חקירת יכולת לצורך "פריסת" יתרת החוב בתשלומים . מהחלטת כב' ראש ההוצל"פ בקרית-שמונה (כב' הרשמת רבקה אייזנברג) מיום 12.3.2008 עולה , כי התובע חויב לשלם לנתבע סך של 300 ₪ לחודש החל מיום 20.3.2008 ואילך . עוד נקבע בגדר החלטת כב' הרשמת אייזנברג , כי הליכי ההוצל"פ השונים יעוכבו ו/או יבוטלו כל עוד התובע יעמוד בצו התשלומים דנן .

התובע מוסיף ומטעים בכתב תביעתו , כי לאחר תפיסת הרכב בידי הנתבע נלקח מרכבו שלא כדין בקבוק בושם ששוויו 560 ₪ , וכי כחודשיים ימים לאחר מכן בתאריך 29.6.2008 התייצב שליח מטעם הנתבע בביתו מתוך מטרה לפעול לתפיסת הרכב פעם נוספת בניגוד להחלטות כב' ראש ההוצל"פ , תוך שהינו מהלך אימים על התובע וכן על בני משפחתו המתגוררים עימו . בסופו של יום , עותר הנתבע לפיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין נזקים ממוניים (שלוש נסיעות לחיפה , תשלום הוצאות לעו"ד לצורך ביטול הצו וכו') ולא ממוניים , אשר נגרמו לו בעקבות הפעולות אותן נקט כנגדו הנתבע .

לגרסת הנתבע , יש לדחות את התובענה מאחר וזו נגועה בשיהוי ניכר . נציג הנתבע ציין במהלך הדיון בביהמ"ש , כי עובר למועד הגשת הבקשה המקורית לכב' ראש ההוצל"פ בחיפה עמדה יתרת החוב של התובע כלפי הנתבע על סך של כ – 4000 ₪ ובשל נסיבה זו התיר כב' ראש ההוצל"פ לנתבע לנקוט בהליכים כנגד התובע , וכן כי לא היה לנתבע כל מידע של ממש ביחס לסטטוס המשפטי של הרכב (ראה: עמוד 1 שורות 22 - 28 לפרוטוקול). עוד טוען הנתבע , כי לתובע לא נגרם נזק של ממש כתוצאה מהליכי ההוצל"פ אשר ננקטו כנגדו וכי נשלחה אליו הודעה מקדימה בדבר עיקול הרכב . בעקבות טענת התובע לפיה לא קיבל את ההתראה האמורה טרם נקיטת ההליך , ציין נציג הנתבע בביהמ"ש כי נשלחה אל התובע הודעה מקדימה ביחס למתן צו העיקול , ולפיכך בסיום ישיבת ביהמ"ש מיום 28.1.2010 הורה ביהמ"ש לנתבע לצרף לתיק ביהמ"ש את אישור המסירה האמור .

הנתבע צירף להודעתו מיום 1.3.2010 הודעה מטעם המוציא לפועל בחיפה שכותרתה "הודעה על עיקול כלי רכב" וכן נתונים מפלטי מחשב ממשרדו של ב"כ הנתבע (עו"ד רן פינגרר מחיפה) , אולם חרף זאת לא צירף להודעתו את אישור מסירת ההתראה לידי התובע . התובע הדגיש בתגובתו , אשר נתמכה בתצהיר מטעמו , בריש גלי כי לא חתם על גבי ההתראה טרם נקיטת ההליכים וכי לא קיבל לידיו את ההתראה האמורה .

דיון והכרעה :

מהחלטת כב' ראש ההוצל"פ (כב' הרשם זייתוני) עולה , כי בקשת הנתבע לתפיסת הרכב אושרה על ידו כשבוע ימים לאחר שהנתבע הגיש את בקשתו למתן צו עיקול ברישום , אולם החלטת כב' ראש ההוצל"פ כללה מספר סייגים ובהם ביצוע בדיקות מקדימות לצורך הערכת כדאיות ההליך . קביעותיו הלכאורית של כב' הרשם זיתוני בכל הנוגע לאי ביצוע בדיקת כדאיות מקדמית טרם ביצוע הליך תפיסת הרכב לא נסתרו על ידי הנתבע במסגרת הליך זה , שכן הנתבע לא טרח לזמן לביהמ"ש את עוה"ד פינגרר ו/או כל גורם אחר ממשרדו כמי שהיו אמונים על התנהלות ההליכים בלשכת ההוצל"פ בחיפה. זאת ועוד , בניגוד להחלטת ביהמ"ש מיום 28.1.2010 לא הומצא לתיק ביהמ"ש אישור בדבר מסירת הודעת לשכת ההוצל"פ מיום 1.4.2008 לידי התובע. כידוע , אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת ו/או אי צירופו של מסמך רלוונטי מעוררת את החשד , כי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד (ראה : ספרו של כב' השופט קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1649) .

ההלכה המנחה בכל הנוגע לחובת הזהירות במהלך נקיטת הליכי עיקול לפעול במשנה זהירות כל אימת שהינו מבכר לנקוט בהליכי עיקול כנגד חייב בכדי שלא לפגוע בחייב מעבר לנדרש ביהמ"ש נקבעה על ידי ביהמ"ש העליון בעניין רע"א 1565/95 סחר ושרותי ים נ' ויינשטיין תק-על 2000 (4) 750) . בעניין זה נקבע , כי על הנוקט בהליכי עיקול חלה חובת זהירות מוגברת , שכן לעיתים הזוכה נאלץ לקיים בירורים מסוימים טרם הגשת הבקשה למתן צו עיקול בכדי שלא לפגוע בקניינו של החייב מעבר לנדרש . החובה המוטלת על מבקש צו העיקול היא לפעול בסבירות במסגרת מטרת העיקול . אמנם , אין הזוכה נדרש לצאת מגדרו כדי להיטיב עם החייב על חשבון האינטרס הלגיטימי שלו, ואין הוא נדרש להשקיע משאבים יקרים בחקירה ובדרישה לבירור כל הנתונים האפשריים העשויים להיות רלוונטיים למניעת פגיעה יתרה בחייב , אולם מוטל עליו לנהוג בתום-לב ולהביא בפני בית-המשפט העומד לדון בבקשתו במעמד צד אחד את מלוא המידע הדרוש להכרעה בבקשה ככל שמידע זה מצוי בידו או שיש ביכולתו להשיגו בנקיטת אמצעים סבירים.

במקרה דנן , בשל סכום החוב הנמוך בתיק ההוצל"פ וכן נוכח הנחיותיו המקדימות של כב' הרשם זיתוני טרם ביצוע הליך התפיסה שומה היה על הנתבע ובא-כוחו לצפות מראש , כי ביצוע תפיסת הרכב מבלי לבצע בדיקה מקדמית ביחס לסטטוס הרכב עלולים לגרום לתובע לנזק העולה על הנדרש לצורך השגת מטרתו הלגיטימית של צו העיקול . יתירה מזאת , הודאתו של נציג הנתבע במהלך הדיון כי הנתבע לא ידע מאום אודות סטטוס הרכב טרם ביצוע צו התפיסה (ראה : עמוד 1 שורות 24 – 25 וכן שורה 28 לפרוטוקול) מלמד על כך כי הנתבע כגוף ציבורי הפר את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליו הן מן הפן המושגי והן מן הפן הקונקרטי . התובע אמנם פירט בלקוניות את הנזקים שאונו לו כתוצאה מאופן ביצוע הליך מימוש תפיסת הרכב , אולם ברי כי הדרך שבה בוצע ההליך הסבה לתובע נזקים ממוניים וכן נזקים לא ממוניים (עגמת נפש) .

נוכח האמור מעלה מתקיימים בענייננו כל יסודות עוולת הרשלנות (ראה גם : ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון פ"ד לט(1) 11) , ולפיכך יש להידרש לעניין סוגיית הנזק אשר אונה לתובע . התובע לא הציג אסמכתאות בכל הנוגע לעלות בקבוק הבושם , אשר לטענתו נלקח שלא כדין מן הרכב , ואף לא הציג אסמכתאות ביחס לעלויות הנסיעות לחיפה ולמשרדי המל"ל שבטבריה וכן ביחס לסכומים אותם שילם לעו"ד לצורך ניסוח והגשת הבקשות לכב' ראש ההוצל"פ . עם זאת , מהימנה עליי גרסת התובע כי אכן עצם קרות האירוע גרם לו למורת רוח רבה , וכי בשל קרות האירוע דנן נאלץ לכתת את רגליו מספר פעמים מרמת-הגולן הן לעיר חיפה והן לעיר טבריה לצורך הסדרת ביטול הליכי ההוצל"פ מושאי מחלוקת זו . בנוסף לכך , שוכנעתי כי התובע נאלץ לשלם סכומי כסף לא מבוטלים לעו"ד לצורך התרת ה"סבך" המשפטי אליו נקלע וכן כי נאלץ לשלם "דמי אחסנה" למחסני ההוצל"פ "נעמן" הנמצאים בדרך עכו-חיפה בסך של 490 ₪ (ראה : המסמכים המצורפים לכתב התביעה) . אי לכך , הנני אומד את נזקיו הממוניים של התובע בשיעור של 2000 ₪ . בנוסף לכך , הנני את נזקו הלא ממוני (עגמת נפש) של התובע בשיעור של 1000 ₪ .

נוכח המקובץ מעלה הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע בסך של 3000₪ . כמו כן , הנתבע יישא בהוצאות משפט בסך 300 ש”ח.

₪ . הסכום האמור ישלום לידי התובע בתוך 30 יום ולא יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין .

ניתן היום, כ"ד ניסן תש"ע, 08 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: