עבאס(עציר) נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' הנשיא ג'ורג' אזולאי) מיום 26.1.11 בתיק מ"י 47730-01-11, לפיה הוארך מעצרו של העורר עד ליום 2.2.11 שעה 12:00.

ביום 26.1.11 הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצרו של העורר (שנעצר בתאריך 25.1.11) בחשד לביצוע עבירות של סחר באמל"ח וקשירת קשר לביצוע סחר בנשק בחודשים האחרונים. המשיבה עתרה להארכת מעצרו של העורר למשך 15 ימים לצורך ביצוע פעולות החקירה המפורטות בדו"ח הסודי. בבקשה טענה המשיבה לעילת מעצר של שיבוש מהלכי משפט ומסוכנות לציבור.

נציג המשיבה נחקר בבית משפט קמא על ידי ב"כ העורר. מחקירתו עולה, כי העורר נחקר על יותר ממקרה אחד במסגרת פרשה מורכבת שעניינה עבירות הקשורות בנשק, שכן שמו עלה לפחות בשני אירועים, כי העורר זומן למשטרה על פי זימון ולא נעצר על ידי המשטרה כמו יתר העצורים בפרשה וכי לא נערך חיפוש בביתו כפי שנערך בבתיהם של האחרים. כמו כן, אישר נציג המשיבה, כי החשד העיקרי שמיוחס לעורר הוא בכך, שהעורר העביר כלי נשק מאדם לאדם.

עוד הוברר, כי לחובת העורר עבירה של ציד לא חוקי בלבד.

במסגרת הערר טוען ב"כ העורר, כי עסקינן בעורר נורמטיבי, יליד 1972, נשוי ואב לחמישה. באשר להחלטה נשוא הערר טוען ב"כ העורר, כי טעה בית משפט קמא עת לא ייחס חשיבות לשיהוי הרב מאז ידיעת הגוף החוקר על מעורבותו של העורר ועד ליום מעצרו; בנוסף, טעה בית משפט קמא בכך, שהתעלם מחוסר מסוכנות עת זומן העורר טלפונית להגיע למשטרה. ב"כ העורר סבור, כי המשך מעצרו של העורר אינו משרת שום אינטרס חקירתי ומהווה מקדמה על חשבון העונש; משכך, מבקש ב"כ העורר לקבל את הערר ולהורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

ב"כ המשיבה מתנגד לערר תוך שהוא מפנה לחומר החקירה ולדו"חות הסודיים.

בהתאם להוראות סעיף 13(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים על מנת להורות על מעצרו של אדם טרם הגשת כתב אישום נגדו; האחד חשד סביר לביצועה של עבירה שאיננה חטא והשני, קיומה של אחת העילות המנויות בסעיפים (1) עד (3) לסעיף 13(א) הנ"ל. בהקשר זה, נפסק לא אחת, כי בגדרן של ראיות המבססות "חשד סביר" עשויות להיכנס גם ראיות שאינן קבילות במשפט וכי תפקידן של הראיות המבססות "חשד סביר" לקשור את החשוד לעבירה המדוברת באופן סביר המצדיק את מתן האפשרות למשטרה לסיים את החקירה המתנהלת (ראו: בש"פ 10267/08, 10268/08 יוסף דבח ואח' נ' מדינת ישראל).

עיינתי בתיק החקירה ובדו"חות הסודיים שהגיש ב"כ המשיבה לעיוני והתרשמתי, כי שמו של העורר עלה ביחס לקשרי מסחר בנושא אמל"ח, דבר המקיים את אותו חשד סביר למעורבותו של העורר בעבירות המיוחסות לו.

באשר לתנאי השני, לאחר שעיינתי בתיק החקירה ובדו"חות הסודיים שוכנעתי, כי יש מקום להותיר את העורר במעצר הן לצורך השלמת החקירה והן מחשש להשפעה על עדים, וזאת בשים לב לכך, כי מדובר בפרשה מסועפת ומורכבת, שבה מעורבים עשרות חשודים, כך שקיים חשש כי במידה והעורר ישוחרר, הוא עלול להשפיע על מעורבים אחרים בפרשה; הגם, שהחקירה (הגלויה) נמצאת בראשיתה ועיון בדו"ח הסודי המפרט את פעולות החקירה שיש בכוונת המשיבה לבצע, מראה, כי יהיה קושי מהותי לבצע את כל פעולות החקירה כאשר העורר משוחרר ממעצר.

יודגש, כי הזמן שחלף בין ידיעת הגוף החוקר על מעורבותו של העורר ועד ליום מעצרו, אין בו כדי להקהות מרמת המסוכנות וממידת המעורבות של העורר בפרשה ובמעשים המיוחסים לו. מועד המעבר מחקירה סמויה לחקירה גלויה, כך גם עיתוי מעצרו של העורר, הם עניינים הנתונים לשיקול דעתו של הגוף החוקר. אין בחלוף הזמן כאמור לבדו, כדי ללמד על העדר מסוכנות מצדו של העורר.

בנוסף, אופן הגעתו של העורר לתחנת המשטרה אין בו כדי ללמד על המסוכנות הצפויה ממנו. שאלת המסוכנות יש לבדוק לגופם של החשדות, לפי מידת המעורבות, סוג העבירות ושיקולים אחרים רלבנטיים, הכל בהתאם לנתונים העולים מתיק החקירה, ללא קשר לאופן הגעתו של העורר לתחנת המשטרה.

בהינתן כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערר.

ניתנה והודעה היום כ"ב שבט תשע"א, 27/01/2011 במעמד הנוכחים.

שאהר אטרש, שופט

הוקלד על ידי: אירית אסולין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: