עבאס נ' עירית באקה אל-גרבייה-ג'ת - הועדה הממונה לניהול ענייני העירייה

פסק דין

התובע, מר מחמוד עבאס (להלן: "התובע"), קבלן רשום ברשם הקבלנים, ביצע עבודות הנחת קווי ביוב ומים עבור הנתבעת – עירית באקה אל גרבייה-ג'ת (להלן: "הנתבעת" או "הרשות").

העבודות בוצעו לאחר שהתובע זכה במכרזים של המינהל לפיתוח תשתיות ביוב במשרד התשתיות הלאומיות (להלן: "מינהל הפיתוח"), בשני פרויקטים. בין הצדדים נחתמו חוזים ב-26.2.03 וב-9.6.03 עליהם חתמו כדין, התובע, ראש העיר – ד"ר זיאד אבו מוך על חותמת העירייה וגזבר העירייה מר עתאמנה חוסין.

התובע לא קיבל את מלוא התמורה המגיעה לו, לדעתו, בגין עבודות אלו, למרות שהגיש חשבונות סופיים, לאחר שהגורמים המתאימים אישרו את השלמת הפרויקטים, וחשבונות חלקיים שולמו ללא מחלוקת.

התובע ציין כי חתם על טפסי העדר תביעות ביחס לשני הפרויקטים (כפי שיפורט להלן), היות וציפה לתשלום מהיר. אמנם הנתבעת איחרה תמיד בתשלומים, אך בצורה סבירה. כאן, לאחר הגשת החשבונות הסופיים, הנתבעת הפרה התחייבויותיה, ורק כעבור שנתיים וחצי שילמה החשבונות הסופיים אך בחסר.

הסכומים שולמו באיחור, ועל כן יש לחייב את הנתבעת בתשלומי ריבית על פי הנחיות החשב הכללי של משרד האוצר, וזו למעשה התביעה.

יתרת הסכום המגיע לתובע לדעתו, היא 225,538 ₪, ועליה יש להוסיף עוד ריבית החשב הכללי של משרד האוצר, על פיגור בתשלומים וזאת מיום הגשת התביעה.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר.

הנתבעת הגישה בקשה למחיקת כותרת, להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, ובקשת רשות להתגונן.

הנתבעת טענה כי היות והמחלוקת היא, האם וכמה מגיעים לתובע הפרשי ריבית, הרי הגורם הקובע הוא מינהל הפיתוח. מסמכי החוזה עליהם חתם התובע מסמיכים את מינהל הפיתוח לקבוע אם מגיעים תשלומי הפרשי ריבית. זאת ייעשה אם האיחור באשמת המזמין דהיינו – הנתבעת ומנהל הפיתוח. מכיוון שהתובע אחר במידה רבה בביצוע העבודות ומסירתן, וחרג ממסגרת החוזה גם מבחינה תקציבית ללא אישור, אין לתובע כל זכות לקבל הפרשי ריבית.

יתר על כן, מכיוון שרכיב הריבית לא נתמך כראיה בכתב, אין לנהל את התיק בסדר דין מקוצר.

עוד טענה הנתבעת כי מכיוון שהתובע חתום על טופסי העדר תביעות, והצהיר כי החשבון הסופי מקובל עליו, הוא מושתק מלטעון אחרת, גם אם החשבון לא כלל הפרשי התייקרויות וריבית.

כב' הרשם (כתוארו אז) רובס, החליט ביום 13.10.09, לדחות את הבקשה למחיקת כותרת ונתן רשות להתגונן ללא תנאי.

ניסיון לפתור את המחלוקת החשבונאית בין הצדדים באמצעות רואי החשבון של הצדדים, לא עלה יפה. הבירור ארך תקופה ארוכה מדי כאשר בכל פעם ביקשו הצדדים ארכה נוספת עד כי בסופו של דבר, בהתאם להחלטה מיום 27.10.2004 ו – 12.9.2010 מונתה רו"ח אורלי שטיינברג כמומחית מטעם בית המשפט.

המומחית התבקשה לבחון את טענות הצדדים במחלוקת לעניין חישוב סכומי הצמדה על תשלומים ששולמו באיחור. מסקנתה הייתה כי הסכום המגיע הוא 143,734 ₪ נכון ליום הגשת חוות הדעת.

בעקבות קבלת חוות הדעת הגיש התובע בקשה למתן פסק דין חלקי לגבי הסכום בו מודה הנתבעת מחד ומשלוח שאלות הבהרה למומחית מאידך.

ואכן, ניתן פסק דין חלקי על הסכום בו מודה הנתבעת, דהיינו, ע"ס 110,111 ₪. במקביל הומצאו שאלות הבהרה למומחית אשר גם נענו.

היות והבקשה לא נשלחה לתגובת הצד שכנגד, בוטל פסק הדין החלקי על פי ההחלטה מיום 5.2.2012.

בהתאמה, הוגשו תצהירי עדים. חלקם העידו, נחקרו וב"כ הצדדים הגישו סיכומים.

טענות התביעה ועדויות העדים מטעמה: