צ.ב.מ. נ' המוסד לבטוח לאומי - פסקדין

השופטת לאה גליקסמן: 

1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור מר נוריאל ממליה וגב' שרה זימן; בל 22353-04-13) שבו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באוטם שריר הלב שאירע לו ביום 29.9.2008 כפגיעה בעבודה. בית הדין האזורי דחה את התביעה מהטעם שהמערער לא הרים את הנטל להוכיח התרחשות אירוע חריג ביום 29.9.2008.

2. פסק הדין ניתן על יסוד טיעוני הצדדים בדיון קדם ערעור, השלמת הטיעון בכתב וכלל החומר שבתיק.

    

    

   הרקע לערעור וההליך בבית הדין האזורי:  

3. בתקופה הרלוונטית לתביעה המערער היה בעל עסק לשיווק ומכירת ציוד אלקטרוניקה ומערכות מיגון, אשר הותקנו אצל לקוחות.

4. המערער לקה באוטם שריר הלב ביום 29.9.2008, ערב ראש השנה תשס"ט, בהיותו כבן 31 שנה.

5. תביעתו של המערער למוסד לביטוח לאומי הוגשה רק ביום 18.1.2012.

6. גרסתו של המערער בתצהירו הייתה כי ביום 29.9.2008 יום העבודה החל באופן שגרתי ורגיל, וכי שיבץ את הטכנאים למשימותיהם וציפה ליום רגיל; במהלך יום העבודה, החלו להתקבל שיחות טלפון מלקוחות נזעמים שהתלוננו על השירות שקיבלו מטכנאים מסוימים. באופן חריג כללו פניות אלה גידופים, קללות וצעקות מצד הלקוחות; מדובר בטכנאים שהם במעמד של קבלנים עצמאיים, אשר חלקם רוכשים ציוד בחנותו כנגד מתן שירותים עתידי, וכך נוצר להם חוב כלפי המערער, שאמור להיפרע במסגרת עבודות התקנה שיבצעו עבור המערער אצל לקוחותיו. נוכח האמור, יכולתו לשלוט בהם הייתה מוגבלת מאד, אולם הרצון שלא לאבד את יכולת הגבייה אילצה אותו להשתמש בשירותיהם. בשל כך, המערער חשש מהפגיעה בעסקו והפסד לקוחות, וכן חשש ממחלוקת עם הטכנאים, באופן שיקשה עליו לגבות את חובם כלפיו; המערער יצר קשר עם הטכנאים, אלא שבשל ערב החג, הם נהגו באדישות כלפי העבודה, – דבר שהעלה את חמתו; באותו יום הייתה כמות חריגה של תלונות והלחץ שהדבר יצר היה לא שגרתי, ואף עוצמת התלונות הייתה לא שגרתית. החשש להפסיד לקוחות ותחושת חוסר האונים שלו מול הטכנאים, יצרו אצלו תחושה של סכנה לעסקו ולפרנסתו. כל זה גרם למערער לחוש כעס רב, חרדה והתרגשות רבה; בהמשך לכך, עת התיישב חש ברע ובין השאר הרגיש כאבים חדים בחזה. הוא נסע למרפאת טרם שם אובחן אוטם שריר הלב. לאחר מכן המערער פונה באמבולנס לבית חולים וצונתר.

7. בית הדין האזורי קבע על יסוד התרשמותו מעדותו של המערער וממכלול הראיות כי המערער לא הרים את הנטל ולא הוכיח התרחשותו של אירוע חריג ביום 29.9.2008.