עב"ל 8381-02-14 המוסד לביטוח לאומי נגד ד.ב.ח. - פסקדין

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט אילן סופר ונציגי הציבור מר שאול ששון ומר אורן אהרוני; ב"ל 2276-09), אשר קיבל את תביעת המשיב וקבע כי יש להכיר במחלת הלוקמיה בה לקה כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995.

    

   הרקע העובדתי

2. המשיב, יליד שנת 1956, עבד במפעלי ים המלח, במפעל המגנזיום, החל משנת 1995, והיה אחראי על קבלת והחזרת חומרים כימיים שונים. בין השנים 1997-1999 עסק המשיב בהעברת כלור פחמן טטרה כלורי (להלן גם- (CCL4 שלוש עד חמש פעמים בחודש, במשך שעתיים נטו בכל פעם. במהלך העברת החומר הוא נשפך על ידי המשיב, בגדיו ונעליו. ביום 15.9.98, במהלך החזרת חביות עם CCL4 למפעל לצורך השמדה, התבקע המכסה של אחת החביות, וכל החומר שבחבית נשפך על המשיב (להלן - האירוע). בנוסף לכך עסק המשיב בפריקה וניפוק של חומרים כימיים נוספים.

    

    

3. בחודש ינואר 2000 אובחן המשיב כסובל מלוקמיה לימפתית כרונית (להלן -המחלה).

    

4. תביעת המשיב להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה נדחתה על ידי המערער (להלן – המוסד) ועל כן הוא עתר לבית הדין האזורי. בשלב ראשון טען המשיב כי יש להכיר באירוע כתאונת עבודה (תיק ב"ל 2930/04; להלן – ההליך הראשון). במסגרת ההליך הראשון מונה מומחה מטעם בית הדין – פרופ' אלן ברבי – אשר קבע כי לא מצא קשר סיבתי בין האירוע לבין המחלה, ועם זאת יש סבירות גבוהה של קשר סיבתי בין החשיפה הממושכת והופעת המחלה. לאור זאת, נדחתה התביעה בהתייחס לאירוע והוסכם כי תוגש תביעה חדשה בהתייחס למיקרוטראומה.

    

5. במסגרת תביעת המיקרוטראומה מינה בית הדין האזורי את ד"ר עינת שיינר, כמומחית מתחום הרפואה התעסוקתית (להלן- המומחית). בחוות דעתה, ציינה המומחית כי "אין כל ספק כי התובע עבד במפעל כימי שבו היה שימוש במגוון רב של חומרים המזיקים לבריאות, חלקם גם סווגו כחומרים מסרטנים...". על אף זאת, בהעדר מחקרים הקושרים בין החומרים לבין מחלת המשיב, וכאשר פוטנציאל החשיפה במסגרת עבודת קבלה והחזרה של חומרים הינו לגישתה "נמוך יחסית" – קבעה המומחית כי "הסבירות שמחלתו של התובע נגרמה מחשיפות לחומרים כימיים במסגרת עבודתו היא נמוכה", וכי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין חשיפתו של המשיב ל- CCL4 לבין מחלתו.