עימאד סלים שקור נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת נטע רות

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (תיק ב"ל 17193-03-13; הנשיא אלכס קוגן ונציגי הציבור הגב' רעיה רטיג ומר אלי אליהו) אשר דחה את תביעתו של המערער שהשיג על החלטת המשיב לדחות את תביעתו, מיום 19.3.12, לתשלום קצבת זקנה, לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) מאחר והמערער לא היה תושב ישראל במועדים הרלבנטיים לתביעה.

משכך, השאלה המרכזית לה נידרש להלן הינה - האם המערער היה "תושב" ישראל כמשמעו בחוק במועדים הרלבנטיים לתביעתו.

תמצית העובדות על פי קביעתו של בית הדין האזורי

1. המערער יליד 1942, נולד בעיר סח'נין. עם קום המדינה נרשם המערער כאזרח ישראל ומאז ועד היום הוא אזרח ישראל.

    

2. בשנת 1967 עזב המערער את ישראל וזאת לטענתו, עד לשנת 1996. מועד שבו שב לחיות בה. במהלך שנים אלה, התגורר המערער במדינות שונות: תחילה בירדן ובהמשך במצרים, סוריה, לבנון וטוניסיה.

    

3. במהלך השנים הארוכות, שבהן התגורר המערער מחוץ לישראל, הוא התפרנס מהתפקיד שמילא כיועצו של יאסר ערפאת.

    

4. בשנת 1969 התחתן המערער עם אישה פלשתינית תושבת ירדן. לשניים נולדו 3 בנות: 2 הבנות הראשונות נולדו בירדן ואילו הבת השלישית נולדה בלבנון. נכון למועדים הרלבנטיים לתביעה התגוררה אשתו של המערער בירדן. הבת הבכורה והבת הצעירה התגוררו באבו-דאבי ובדובאי ואילו הבת האמצעית התגוררה ברבת עמון. לבתו הבכורה של המערער 3 ילדים, לבתו האמצעית ילדה אחת ובתו הצעירה התחתנה בשנת 2012.