עב"ל 6591-08-14 המוסד לביטוח לאומי נ' רוזינקין - פסקדין

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ ונציג הציבור מר אבי אידלסון; ב"ל 13552-11-11) מיום 9.7.14, בו התקבלה תביעתה של המשיבה לקבלת גמלת זקנה מיוחדת.

הרקע לבקשה:

2.המשיבה הגיעה לארץ ביום 3.6.10 בהיותה בת 65, על מנת לטפל בנכדיה אשר נותרו יתומים מאמם, שנרצחה על ידי בעלה. המשיבה לא זכאית הייתה לעלות לישראל לפי חוק השבות, וביום 14.6.10 קיבלה מעמד של תושבת ארעית לשנה, מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952. ביום 27.3.11 ניתן למשיבה מעמד תושבת ארעית מסוג א/5 מטעמים הומניטאריים, ובחודש אפריל 2012 אושר למשיבה מעמד של תושבת קבע.

3.ביום 21.7.11 הגישה המשיבה למוסד תביעה לגמלת זקנה מיוחדת ולהשלמת הכנסה. בהחלטה מיום 24.7.11 דחה המוסד את תביעתה מהנימוק שלא חלפו 24 חודשים מהיום שבו הוכרה כתושבת ישראל. זאת בהסתמך על סעיף 2 להסכם 1980, המסדיר את זכויותיהם של תושבי ישראל שחוק השבות לא חל עליהם. כנגד החלטת המוסד עתרה המשיבה לבית הדין האזורי.

להשלמת התמונה יצוין כי הזכאות לגמלת זקנה מיוחדת הוקנתה בשלושה הסכמים: ההסכם הראשון משנת 1978 (להלן - הסכם 1978), אשר מסדיר את זכויותיו של העולה החדש על פי חוק השבות; ההסכם השני משנת 1980 (להלן - הסכם 1980), בו נקבע כי הזכאות לגמלה מיוחדת קמה גם לתושבי ישראל שחוק השבות לא חל עליהם, וזאת אחרי 24 חודשי תושבות; וההסכם השלישי משנת 1988 (להלן - הסכם 1988), לגביו התעוררה השאלה האם הוא מבטל את שני ההסכמים הקודמים, מ- 1978 ומ- 1980, ובכך משווה בין זכויות שני סוגי העולים, או שמא מבטל רק את הסכם 1978, והסכם 1980 נשאר על כנו, לרבות ההוראה בדבר "תקופת המתנה".

4. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעתה של המשיבה ובוטלה החלטת המוסד.

בית הדין קיבל את עמדת המשיבה וקבע כי חל עליה הסכם 1988, לאחר שהגיע למסקנה כי הסכם 1988 החליף את הסכם 1980. עוד קבע בית הדין כי המשיבה נחשבת תושבת ישראל לפי סעיף 2א(ג) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), שכן היא קיבלה מעמד תושבת ארעית, ובאותה שנה בה ניתנה האשרה שהתה בישראל מעל 183 ימים. עוד נקבע כי המשיבה עונה לשאר הקריטריונים המופיעים בסעיף 3(א)(3) להסכם 1988, שכן היא אינה נשואה ואינה מבוטחת בהתאם לסעיף 240(1) לחוק הביטוח הלאומי (מאחר שנעשתה תושבת ישראל לאחר שהגיעה לגיל המזכה בקצבת זקנה).

הבקשה וטענות הצדדים:

5.המוסד הגיש ערעור על פסק הדין, וחודשיים לאחר מכן הגיש את הבקשה שלפני לעיכוב ביצועו. המוסד טוען כי סיכויי הערעור טובים. בקשר לכך נטען כי שגה בית הדין בכך שקיבל את תביעת המשיבה, חרף סעיף 240 לחוק הביטוח הלאומי וחרף הוראת סעיף 2 להסכם 1980, הקובעים כי תושב ישראל שחוק השבות לא חל עליו זכאי לקצבה רק בחלוף 24 חודשים. לטענת המוסד, הדרישה ל"תקופת המתנה" של 24 חודשים ממועד קבלת מעמד התושבות נועדה למנוע עידוד כניסה לישראל וקבלת הקצבאות על ידי מי שאינם יהודים. המוסד הפנה לפסק דינו של בית דין זה שניתן לאחרונה (עב"ל 20522-02-12 סבטלנה אלימדזנוב - המוסד לביטוח לאומי ועב"ל 51145-12-12 המוסד לביטוח לאומי - אנה נפתלייבה, מיום 11.9.14), בו התקבלה עמדת המוסד ונקבע כי הסכם 1988 ביטל אך ורק את הסכם 1978, המתייחס לעולים שחוק השבות חל עליהם, ואילו הסכם 1980 נשאר בתוקפו באופן שההוראה בדבר "תקופת המתנה" לגבי תושבים שחוק השבות אינו חל עליהם - בעינה עומדת (להלן: עניין נפתלייבה).