נג'אתי קואס נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.המערער הגיש לבית הדין האזורי בירושלים את תביעתו כנגד החלטות המוסד מיום 17.3.11 ומיום 19.6.11, לפיהן הוא הפסיק להיות תושב ישראל מיום 1.1.05 ואילך, הואיל ואינו מתגורר בתחומי מדינת ישראל. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער, וקבע כי המוסד לביטוח לאומי הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להראות שלפחות החל מיום 1.1.05 מרכז חייו של המערער הוא מחוץ לתחום (השופט דניאל גולדברג; ב"ל 36513-01-12). קביעת בית הדין האזורי נסמכה במידה רבה על נישואיו של המערער בשנת 1999 לאישה שנייה החיה באלראם, שמחוץ לתחומי מדינת ישראל. ערעור המערער סב על קביעת בית הדין האזורי לפיה הוא העתיק את מרכז חייו אל מחוץ לתחום ישראל.

התשתית העובדתית הרלוונטית

2.המערער, יליד שנת 1954, נישא בשנת 1976 לאשתו הראשונה, גב' הודא קואס (להלן: הודא). לאחר נישואיהם גרו בני הזוג בעיר העתיקה בירושלים. לבני הזוג נולדו חמישה ילדים. הצעירה שבהם נולדה בשנת 1994. במועד מסוים, שלא הוברר במדויק, עברו בני הזוג להתגורר בנכס בבעלות המערער, באלראם שמחוץ לתחום. ביום 21.11.99 נשא המערער אישה נוספת, גב' ח.ק.(להלן: ח. ). ח. היא תושבת האזור וגרה בנכסו הפרטי של המערער באלראם. למערער ולח. נולדו שלושה ילדים לאחר נישואיהם, ילידי 2000, 2002 ו-2004, והם גרים באלראם.

3.בשנת 2004 הגישה הודא תביעה להכרה בתושבותה. במסגרת אותו הליך הודיע המוסד לביטוח לאומי כי הוא מכיר בהודא ובמערער כתושבי ישראל מחודש מרץ 1999. בעקבות הודעת המוסד נמחקה התביעה (ב"ל 11042/04).

4.ביום 17.3.11 הודיע המוסד למערער כי לפי הממצאים שבידיו, הוא הפסיק לכאורה להיות תושב ישראל מיום 1.1.05. המערער הורשה להגיש השגותיו להודעה. בעקבות זאת הגיש המערער הגיש דו"ח רב שנתי, בו טען כי הוא מתגורר בוואדי ג'וז משנת 1997. ביום 19.6.11 הודיע המוסד למערער כי על פי הנתונים שברשות המוסד המערער אינו מתגורר בשכונת ואדי ג'וז, כפי שמסר, ועל כן החלטתו מיום 17.3.11 בעניין מעמדו של המערער בעינה עומדת. כנגד החלטות המוסד הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי.

ההליך לפני בית הדין האזורי ופסק הדין

5.בפסק הדין נדרש בית הדין האזורי לשאלה בדבר מרכז חייו של המערער, בשים לב לעובדות שאינן שנויות במחלוקת בדבר היותו נשוי לשתי נשים, הראשונה, הודא, אם ילדיו הבוגרים, מתגוררת בנכס שבבעלותו בירושלים, בשכונת ואדי ג'וז, ואילו צרתה, ח. , אם ילדיו הקטינים, מתגוררת בנכס המערער בשכונת אלראם, הגובלת בירושלים, והיא מחוץ לתחום ישראל. גרסת המערער לעניין זה, כפי שעמד עליה בית הדין האזורי, הייתה כי "גם לאחר נישואיו לח. הוא המשיך לגור 'באופן עיקרי' עם הודא בבית בואדי ג'וז וכי מרכז חייו בירושלים מאז 1998. לטענתו, הוא ישן בביתו באלראם עם ח. וילדיו ממנה פעם ולכל היותר פעמיים בשבוע, אך בדרך כלל הוא ישן בביתו בואדי ג'וז עם הודא, שסובלת ממחלות רבות וזקוקה להשגחה, ועל כן אינו יכול לעזוב אותה".

בית הדין ציין כי טענת המוסד לביטוח לאומי הייתה כי המערער עקר לשכונת אלראם מירושלים עוד בשנות ה-80', אלא שהמוסד קיבל את המלצת בית הדין ולא עמד על טענה זו, כך שהדיון התמקד בתושבות המערער אך מיום 1.1.05.

6.לאחר שעמד על מכלול הראיות כפי שנפרשו לפניו, הודעות שנגבו על ידי חוקר המוסד מפי הודא ואחרים, ועדויות העדים קבע בית הדין כי "התובע לא סתר בראיות מהימנות את המסקנה ההגיונית הנובעת מנישואיו השניים עם ח. בשנת 1999 והקמת משפחה עמה כי הוא מבלה עמה את רוב זמנו". בית הדין קבע כי המוסד הרים את הנטל להוכיח כי מרכז חייו של המערער עם אשתו השנייה ח. , ועל כן אין לראותו נכון למועדים הרלוונטיים – החל מיום 1.1.05, כתושב ירושלים.