פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופטת אילת שומרוני ברנשטיין ונציגות הציבור גב' מלכה טל וגב' נירה גרין; ב"ל 101-10-18), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכרה בפגיעה מיום 11.6.17 כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

    

   רקע עובדתי והראיות שהוגשו לתיק בית הדין

2. המערער, פלוני, יליד שנת 1971, הוא תושב כפר xxx בנפת ג'נין. ביום 19.6.17 הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) במסגרתה טען כי ביום 11.6.17, בסביבות השעה 7:00 בבוקר, עת עבד אצל המעסיק מר דורון שלום עמר (להלן: דורון), נפל מפרגולה שהוצבה על גג בית פרטי בפרדס חנה ונפצע באופן קשה. המוסד דחה את התביעה מחמת שהמערער לא דווח כעובד של דורון ולא היה מבוטח במועד הנטען. על כך הוגשה תביעת המערער לבית הדין האזורי.

    

3. מטעם המערער העידו בבית הדין האזורי הוא עצמו; מר באסל מוחמד נאג'י בוסתא, אשר עבד במועד התאונה אצל קבלן אחר שעבד באתר במקביל (להלן: באסל); ומר דן דואיב, הבעלים של הבית בו אירעה התאונה (להלן: דן). המערער ביקש לזמן לעדות גם את גב' הדס דואיב (בעלת הבית), אך זו לא התייצבה לדיון נוכח מצבה הבריאותי ומשכך ויתר על עדותה (כאשר באי כוח הצדדים שוחחו עמה טלפונית במועד הדיון ומסרו את עיקרי דבריה לבית הדין). כן ביקש לזמן את מר חוסני תאופיק אלצעאבנה (להלן: חוסני), שעבד עמו אצל דורון במועד התאונה, אך גם עד זה לא התייצב ומשכך ויתר על עדותו.

    

   המוסד מצדו הגיש תעודת עובד ציבור (ותעודה מתוקנת) במסגרתה פירט את הטעמים לדחיית התביעה, וכן זימן לעדות את השוטרת (רס"ר סילביה חלמיש) אשר גבתה את הודעת חוסני במשטרה והגיש את הודעתו לתיק באמצעותה. לאחר שהמערער ויתר על עדותו של חוסני ביקש המוסד לזמנו כעד מטעמו, אך לבסוף הודיע כי הדבר לא עלה בידו ולכן הוא מוותר על עדותו. עוד ביקש המוסד לזמן לעדות את דורון, אך לבסוף הודיע כי הלה אינו זמין בכתובותיו השונות ומספרי הטלפון שלו מנותקים, ומשכך הוא מוותר על עדותו וכן על הודעת הצד השלישי שהגיש נגדו. במאמר מוסגר יצוין כי המערער הגיש פסקי דין שניתנו כנגד אדם בשם דורון שלום עמר ומלמדים על הרשעות פליליות לרבות עונש מאסר, אך אין ודאות כי מדובר באותו אדם.

    

4. בחקירתו בפני חוקר המוסד ובתצהיר עדותו הראשית העיד המערער כי במועד הרלוונטי לא היה לו היתר עבודה בישראל, אך היה לו היתר שהייה. במספר הזדמנויות בעבר עבד אצל דורון, אך העבודה שביצע עבורו במועד התאונה החלה רק באותו בוקר. המערער ציין כי עבד קודם לכן בעבודות מזדמנות, וביום 8.6.17 קיבל אישור כניסה לישראל. לאור זאת ביום א' 11.6.17 המתין בכיכר המשטרה בחדרה כדי למצוא עבודה, ודורון - שהכיר אותו מעבודות קודמות - אסף אותו (כאשר ברכב היה גם חוסני, אותו המערער לא הכיר לפני לכן) והציע לו לעבוד עבורו בעבודת רעפים למשך כשבועיים, תמורת שכר של 400 ₪ ליום. לאחר שהסכים, נסעו יחד לאתר העבודה, שהסתבר בדיעבד כביתם של דן והדס דואיב בפרדס חנה.

    

5. המערער הוסיף והעיד (בחקירתו בפני חוקר המוסד וכן בתצהיר עדותו הראשית) כי כאשר הגיעו לאתר הוציאו את כלי העבודה מהרכב, עלו על גג הבית ודורון הנחה אותו ואת חוסני לפרק רעפים ולהתקין חדשים, ונתן לו לצורך כך מברגה. לדבריו החל לעבוד, והדבר הבא שהוא זוכר הוא שהתעורר לאחר 13 ימים בבית החולים תל השומר. בתצהירו הוסיף פרטים של עד נוסף (פרט לחוסני) שייתכן וראה את התאונה - באסל, אשר עבד במקביל אצל קבלן אחר שביצע עבודות בתוך הבית, ובהתאם ביקש גם את זימונו (כיוון שלא ניתן היה להחתימו על תצהיר עדות ראשית).