עב"ל 56857-05-14 . ניתן ביום 25 מרץ 2015 - פסקדין

השופטת רונית רוזנפלד

כללי

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע, בו נדחתה תביעת המערער להכיר בליקוי ממנו הוא סובל בכתפיו ובצווארו כפגיעה בעבודה (השופט (כתוארו אז) אילן סופר; בל' 58544-10-13). בפסק הדין, בו נדונה תביעת המערער להכיר בפגיעתו במסגרת תורת המיקרוטראומה נדחתה התביעה על יסוד חוות דעת המומחה היועץ הרפואי שמונה על ידי בית הדין. זאת לאחר שבשני פסקי דין קודמים של בית הדין האזורי נדחתה תביעת המערער מטעמים אחרים. בפתח דברינו נעמוד על השתלשלות ההליכים בעניינו של המערער, מהם עולה גם התשתית העובדתית העומדת בבסיס הערעור.

השתלשלות ההליכים בעניינו של המערער

2.בתחילה, הגיש המערער תביעה בה ביקש להכיר באירוע תאונתי שאירע לו בעבודתו ביום 10.10.03 כפגיעה בעבודה. בית הדין האזורי דחה את התביעה על יסוד חוות דעת מומחה יועץ רפואי שמונה בתיק, לפיה אין קשר סיבתי בין האירוע בעבודתו של המערער ובין הקרע בגיד השרוול המסובב שהתגלה בשתי כתפיו (בל' 2479/05, להלן: פסק הדין האזורי הראשון). המערער הגיש ערעור על פסק הדין האזורי הראשון. במסגרת הדיון בערעורו הסכים המוסד לביטוח לאומי לבחון את הפגיעה בכתפיו של המערער במסלול של מיקרוטראומה. בהתאם, הסכים המערער לחזור בו מן הערעור ולהגיש תביעה מפורטת לפקיד התביעות. לאור זאת נמחק הערעור (עב"ל 756/07).

3.פקיד התביעות דחה את תביעתו של המערער להכרה בפגיעה בכתפיו כפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה, מן הטעם שלא נמצאו בעבודתו אירועים תאונתיים זעירים אשר הביאו במצטבר לנזק המתואר בכתפיו. כנגד החלטה זו הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי.

בפסק דינו בחן בית הדין האזורי את הפעולות שביצע המערער במסגרת עבודתו, וקבע כי עבודתו של המערער אמנם דרשה מאמץ פיזי רב, ואולם, במסגרת עבודתו ביצע המערער מטלות שונות ומגוונות מבחינת התנועה עצמה שבוצעה, המאמץ והמשקל שהופעל. פעולות אלה לא היו זהות במהותן ולא חזרו ונשנו בזו אחר זו כפעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף עד שבסופו של דבר נוצר נזק מצטבר. לפיכך קבע בית הדין האזורי כי המערער לא הניח תשתית עובדתית להכרה בפגיעתו על דרך תורת המיקרוטראומה, ודחה את התביעה (ב"ל 26088-02-10, להלן: פסק הדין האזורי השני). המערער הגיש ערעור על פסק הדין השני.

4.בפסק הדין בחן בית הדין הארצי את הפעולות שביצע המערער במהלך עבודתו, כפי שנפרשו בעדותו לפני בית הדין האזורי ומתוך הודעותיו של המערער לחוקר המוסד. על יסוד אלה קבע בית הדין הארצי כי מכלל הפעולות שביצע המערער במסגרת עבודתו ניתן לבודד פעולה שביצע באמצעות כתפיו, והיא פעולה חוזרת של מתיחה באמצעות מכשיר מותח שרשרת (ראנצ'). על רקע זה התקבל הערעור, ועניינו של המערער הוחזר לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובל המערער בכתפיו לבין תנאי עבודתו (עב"ל 26150-02-11, להלן: פסק דין הארצי). בפסק הדין עמד בית הדין הארצי בהרחבה על התשתית העובדתית הרלוונטית מתוך פסק דינו של בית הדין האזורי, שתוצג לפני המומחה. על הנחיות בית הדין הארצי בדבר התשתית העובדתית כאמור עוד נעמוד ביתר הרחבה בהמשך הדברים. בית הדין הארצי הוסיף עוד בפסק דינו ופירט את השאלות שיוצגו לפני המומחה היועץ הרפואי.

5.פסק דינו של בית הדין האזורי שניתן לאחר שמונה מומחה יועץ רפואי על פי פסק דין הארצי, הוא פסק הדין מושא הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית

6.בסעיף 16 לפסק דין הארצי נקבע בשעתו, כי בית הדין האזורי יקבע את התשתית העובדתית על בסיס האמור בסעיף 8 לפסק הדין האזורי השני, ולכך יתווספו "תוספות" מתוך שתי הודעות שמסר המערער לחוקר המוסד, כפי שציטט בית הדין הארצי בפסק הדין.

וזו התשתית העובדתית הרלוונטית כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי על פי הנחיות פסק דין הארצי: