עב"ל 40854-04-14 י' ב' ש' נ' - פסקדין

הנשיא יגאל פליטמן

1.לפני בקשת המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט חיים ארמון ונציגי הציבור מר מוחמד אבו-אחמד ומר מוחמד גנאים; ב"ל 13635-05-13) מיום 20.3.14, אשר קיבל את תביעת המשיב והצהיר כי החלטת פקיד התביעות בעניין דחיית תביעתו בגין טנטון לא תהווה מכשול בפני וועדה רפואית שתדון בעניינו.

הרקע לבקשה:

2.המשיב הגיש למוסד תביעה להכיר בליקוי שמיעה ממנו הוא סובל כתוצאה של פגיעה בעבודה, בשל עבודתו בתנאי רעש. בטופס התביעה ציין המשיב כי הוא סובל מליקוי בשמיעה ובטנטון.

3.ביום 23.9.12 הודיע המוסד למשיב כי תביעתו התקבלה בחלקה. הירידה בשמיעה הוכרה כתוצאה של פגיעה בעבודה, אולם התביעה להכיר בטנטון - נדחתה. בקשר לכך נקבע כי משעה שבמסמכים המצורפים לא נמצאו פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי ולא נמצא כי חלה ירידה בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, וכן מאחר שהטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית לאחר סיום עבודת המשיב ברעש מזיק, לא התקיימו במשיב התנאים שבסעיף 84א (ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) לצורך הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה.

4.על רקע האמור עתר המשיב לבית הדין האזורי. בכתב ההגנה טען המוסד כי אומנם דחיית תביעת המשיב בענין הטנטון, כפי שנרשם במכתב מיום 23.9.12, בדין יסודה, אך סיבת הדחייה היא שהמשיב לא סובל מ"טנטון תמידי", ולא מהסיבה המצוינת באותו המכתב. לפיכך, ביקש המוסד לתקן את מכתב הדחייה כך שנקבע שמשעה שהמשיב לא סובל מ"רעש תמידי", הוא אינו עונה על דרישת סעיף 84א'(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) לצורך הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה.

5.המחלוקת העיקרית בין הצדדים סבה על שאלה משפטית בנוגע לפרשנות סעיף 84א'(ב) לחוק. בית הדין האזורי בחן את הרקע לחקיקתו של סעיף 84א' לחוק ואת הפסיקה בעניין חלוקת הסמכויות בין פקיד התביעות לבין הוועדה הרפואית, והבהיר כי עם כניסתו לתוקף של סעיף 84א לחוק "...כעת סמכותו של פקיד התביעות כוללת גם את הסמכות לקבוע אם להכיר בטנטון, כפי שהוגדר בסעיף 84א'(ב) לחוק, כבתוצאה של פגיעה בעבודה. זאת – לעומת המצב שקדם לחקיקת אותו סעיף, אשר... כלל לא איפשר לפקיד התביעות להתעסק בעניין הטנטון, שהיה עניינה של הוועדה הרפואית בלבד".

בית הדין הוסיף ועמד על ההבדל הקיים לגישתו בין המינוח שננקט על ידי המחוקק בסעיף 84א'(ב) לחוק – "רעש תמידי באוזניים עקב חשיפה לרעש" – לבין המבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 המתייחסים ל"חבלה אקוסטית (עם עקומת שמיעה אופיינית)". לדעת בית הדין, בהתחשב בהלכה הפסוקה, משעה שפקיד התביעות דחה את התביעה להכיר ב"טנטון" לאחר שמצא שלא מתקיימים תנאי הסף, הרי שוועדה רפואית כלל לא תוכל לדון בשאלה אם אותה חבלה אקוסטית מצדיקה קביעת דרגת נכות מעבודה. עוד נקבע כי "... שככל שמדובר על חבלה אקוסטית... שאינה בגדר "רעש תמידי באוזניים", אין סיבה לחסום את המבוטח מהאפשרות שהוועדה הרפואית תבחן אם מדובר במצב שמצדיק קביעת דרגת נכות מעבודה, גם אם לא התקיימו תנאי הסף האמורים בסעיף 84א(ב) לחוק, תנאים שאינם אמורים להתפרש כמתייחסים לכל חבלה אקוסטית, אלא רק לחבלה אקוסטית שהיא בגדר "רעש תמידי באוזניים".

6.בית הדין הוסיף וקבע כי כיוון שפקיד התביעות בעניינו של המשיב סבר שאין מדובר ב"רעש תמידי באוזניים", הרי שלפי עמדת פקיד התביעות עצמו אין מדובר באותו "טנטון" שהמחוקק התכוון אליו ברישא לסעיף 84א'(ב) לחוק, ועל כן "אין לפרש את סעיף 84א לחוק כמסמיך את פקיד התביעות מלחסום את המערער להביא את טרונייתו בענין החבלה האקוסטית שלטענתו הוא לוקה בה- לדיון בפני הוועדה הרפואית".