עב"ל 40148-03-12 . ניתן ביום 23 פברואר 2015 - פסקדין

השופטת יעל אנגלברג שהם

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים אשר דחה את תביעת המערערת להכיר בפגיעה בברכה השמאלית כ"פגיעה בעבודה" (סגן הנשיאה אייל אברהמי ונציג הציבור מר יעקב לוזון; ב"ל 10153/09; ניתן ביום 13.3.12).

רקע עובדתי וההליך בבית הדין האזורי 

1.המערערת הגישה תביעה להכיר בפגיעה בברכה השמאלית כ"פגיעה בעבודה" מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - "החוק"). לאחר שנשמעו הוכחות הצדדים ובהמלצת בית הדין הסכימו הצדדים למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין אשר יחווה דעתו באשר לשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין הליקוי שממנו סובלת המערערת לבין האירוע שבו נחבלה בברכה השמאלית. עוד הסכימו הצדדים, כי התובעת נחבלה בברכה השמאלית בסוף חודש מרץ או בתחילת חודש אפריל 2008 (להלן - "האירוע") וכי פנתה לקבלת טיפול רפואי רק ביום 30.7.08.

2.לאחר שקיבל בית הדין האזורי את חוות דעת המומחה הרפואי ואת תשובותיו לשאלות ההבהרה שהוצגו בפניו, אימץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי, בה נקבע שמצבה הרפואי של התובעת אינו נובע מאירוע טראומטי חד פעמי. כפועל יוצא מעמדת המומחה הרפואי, קבע בית הדין כי לא נמצא כל קשר סיבתי בין ליקויה של התובעת בברכה השמאלית לבין האירוע התאונתי.

טענות הצדדים בערעור

3.בערעורה טוענת המערערת, כי לא הייתה מחלוקת שהתרחש אירוע שבו נחבלה בברך ורק בשל כך שלא מיהרה לגשת לקבלת טיפול רפואי, קיים קושי להמציא תיעוד מזמן אמת ועל בסיס האמור נקבע המועד המשוער לקיום האירוע; כי המומחה רפואי התעלם לחלוטין מקביעת בית הדין שלפיה ארע אירוע תאונתי ואף התעלם מממצאים המצויים בתיק הרפואי שיש בהם תיעוד המצביע על חבלה בברך (מסמך רפואי מיום 11.8.08); כי שגגה נפלה תחת ידי בית הדין האזורי באמצו את קביעות המומחה הרפואי, בעוד שהמומחה שלל את האירוע התאונתי כגורם לכאב הכרוני ממנו סובלת המערערת, אך לא הבהיר מה הוא הגורם שיכול היה לגרום לליקוי בברכה. המערערת סבורה כי שעה שהמומחה הרפואי אינו מצביע על הגורם לפרוץ הכאב הכרוני, ובהעדר גורם אחר, יש לייחס את התפרצות המחלה כנובעת מהתאונה. המערערת עותרת למינוי מומחה אחר.

4.המוסד תמך יתדותיו בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיף כי חוות דעת המומחה עונה על השאלות שהוצגו בפניו, תוך שהוא מתייחס לרישומים הרפואיים ולממצאי הבדיקות, לרבות המסמך מיום 11.8.08; חוות דעת המומחה הרפואי קובעת באופן חד משמעי כי הליקוי ממנו סובלת המערערת אינו נובע מפגיעה טראומטית ואין מקום לסטות מחוות דעתו; מינוי המומחה נעשה מלכתחילה לפנים משורת הדין, באשר בתחילה טענה המערערת כי האירוע התרחש בחודש יולי 2008 ורק לאחר בירורים וחקירה נקבע בהסכמה כי האירוע התרחש בין חודשים מרץ-אפריל 2008 כאשר הפנייה לקבלת טיפול רפואי נעשתה רק בחודש אוגוסט 2008.

5.הצדדים הסכימו כי החומר שבתיק והטענות שנשמעו בעל פה במסגרת דיון בקדם הערעור, ישמשו כסיכומים בפני המותב.