א.ח. נ' המוסד לבטוח לאומי - פסקדין

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה 

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (הנשיאה ורד שפר ונציגי הציבור מר סמי סירחאן ומר ישראל שוטלנד; בל' 57053-12-14), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 11.5.13 כפגיעה בעבודה.

הרקע לערעור וההליך בבית הדין האזורי

2.המערער, יליד שנת 1969, עבד כשכיר בעסק לעבודות מתכת ולכיסוי גגות. ביום 11.5.13 עלה, במסגרת עבודתו, לגג מחסן, כדי להתקין לוחות איסכורית. במהלך עבודת ההתקנה לקה באוטם שריר הלב (להלן: האירוע).

3.בטופס התביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי, ציין המערער כי ביום בו לקה באוטם הלבבי - "עליתי לגג המחסן כדי להרכיב לוחות אסכורית, הרגשתי כאב בחזה, ירדתי מיד ומנהל העבודה פינה אותי למיון בבית-חולים פוריה". בתביעתו לבית הדין טען כי יש להכיר בעצם העבודה בגובה, שלא היה רגיל לה, כאירוע חריג.

בתצהירו פירט כי ביום האירוע הגיע בבוקר לעבודה כרגיל "עם מצב בריאותי מצוין, ללא כל תחושה רעה" אך בשעה 7:00 בבוקר לערך, לאחר שעלה על הגג יחד עם מנהלו הישיר, מר אחמד אבו תנהא - "עמדתי על הגג והתחלתי לרדת לכיוון מטה כאשר גופי רעד מפחד, פחד פתאומי וקשה עד כדי כך שראיתי את המוות בעיניי ולכן ובמהירות לקחתי כמה צעדים אחורה... עד שהגעתי למעלית וירדתי למטה. באותו רגע הרגשתי גרוע מאד ולכן ביקשתי מהמעביד להזמין לי אמבולנס, המעביד לא שמע להפצרותיי בפניו והמשיך את העבודה כרגיל עד שהתחלתי להזיע והתחלתי במקביל לצעוק עליו מלמטה, התרגזתי מאד תוך כדי תחושת חנק אשר גרמה לי להוריד את הבגדים שלי מהתרגזות והצעקות וקוצר הנשימה תוך כדי שהמעביד מתחמק ממני כך שהתחושה שלי הייתה שאני הולך למות תוך כדי שהם מסתכלים על מותי. לבסוף... לקח אותי ברכבו לבי"ח פוריה". המערער סיכם את תצהירו בדברים הבאים:

"אני לא עובד בגובה בדרך כלל דבר שלא מצריך ממני להיות במצב של פחד, כך שהפחד של אותו יום של התאונה וההתרגזות והצעקות בעקבות פחד זה על המעביד היה מבחינתי דבר שאני לא רגיל לו, התרגזות אשר עלתה לטונים גבוהים כך שהרגשתי שאני הולך למות בניגוד לעובדה שאני בדרך כלל אדם רגוע".

4.בחקירתו הנגדית לא ידע המערער להסביר מדוע לא ציין בטופס התביעה שהגיש למוסד כי חש פחד בעקבות השהייה בגובה, ובית הדין התרשם שהשיב לשאלות שנשאל בקשר לכך "בצורה מתפתלת וחמקמקה". אשר לאופי העבודה העיד כי עבד כארבעה חודשים במקום העבודה "אבל לא כל הזמן למעלה. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי למעלה. אם היינו עובדים למעלה זה היה ב – 2-3 מטר, לא יותר. ביום הפגיעה זה היה אולי 6-7 מטר". בהמשך העיד:

"ש. אתה לא ידעת שיש לך פחד כזה.

ת. לא, זאת פעם ראשונה.

ש. זאת פעם ראשונה שאתה עולה לגובה.

ת. כן, אני בבית לא עולה על סולם מרוב פחד".

עוד העיד כי לאחר שירד מהגג, ביקש ממנהל המפעל להזמין עבורו אמבולנס והמנהל "אמר לי שהוא לא יכול להביא אמבולנס, קרא לאבו תנהא, אני צעקתי כל הזמן... אני ביקשתי שיביא אמבולנס והוא אמר לי לא".