פ' נ' המוסד לביטוח לאומי - פסקדין

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (השופטת דגית ויסמן ונציג הציבור מר מוחמד מנסור; ב"ל 5323-01-14) שבו נדחתה תביעת המערער להכיר בבקע המפשעתי שלטענתו ארע לו ביום 08.07.2013 כפגיעה בעבודה.

2. לאחר שעיינו בכלל חומר התיק ושקלנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות.

3. שתיים הן המחלוקות בנוגע להכרה בבקע המפשעתי. הראשונה, האם המאמץ שבוצע ביום 08.07.2013 עולה כדי "מאמץ לא רגיל"; השניה, האם מתקיים במערער התנאי של הפסקת העבודה "עקב הופעת הבקע".

4. אשר למחלוקת הראשונה – בית הדין האזורי קבע כי המאמץ לא עולה כדי "מאמץ לא רגיל". לאור מסקנתנו ביחס למחלוקת השניה איננו צריכים לקבוע מסמרות ביחס למחלוקת זו, אולם נציין כי שאלת בחינתו של מאמץ כ"מאמץ לא רגיל" אם לאו צריכה להיעשות בין היתר בהתאם להלכה שנפסקה לאחר פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין חליל באסם (עב"ל (ארצי) 49129-12-14 חליל באסם – המוסד לביטוח לאומי (6.02.2017)).

5. אשר למחלוקת השניה, אנו ערים לטענות הצדדים ביחס לפער שבין ההלכה שנפסקה בעניין בסיס (דב"ע (ארצי) לד/0-31 מוריס בסיס – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה161(1974)) ובין ההלכות המאוחרות, למשל פסק הדין בעניין אהרון הרצל (עב"ל (ארצי) 9937-09-10 אהרון הרצל – המוסד לביטוח לאומי (26.06.2011)). אולם, בשלב זה אין לנו צורך להכריע במחלוקת זו מהטעמים הבאים:

א. גם אם נבחן את עניינו של המערער לפי הנפסק בעניין בסיס לא ניתן לקבוע כי עבודתו של המערער נפסקה עקב הופעת הבקע. במקרה בסיס עבודתו של המערער שם הופסקה מספר ימים לאחר הופעת הבקע וזאת על סמך הנחיות הרופא. רק מאוחר להפסקת העבודה עקב הופעת הבקע נותח המערער שם. במקרה של המערער שבפנינו, הפסקת העבודה לא הייתה עקב הופעת הבקע אלא נעשתה רק במועד בו הוא נותח לתיקון הבקע.

ב. אם נבחן את עניינו של המערער לפי ההלכות המאוחרות – הרי שצודק המערער כי גם הפסקת העבודה הרגילה וביצוע עבודה אחרת פחותת מאמץ יכולה לעלות על התנאי בדבר הפסקת העבודה עקב הבקע. אלא שמבחינה עובדתית לא ניתן לקבל את טענת המערער כי כך אכן נעשה במקרה שלו.

אשר ליום האירוע, בית הדין האזורי דחה את גרסתו העובדתית ואת גרסת העד מטעמו כי ביום האירוע המערער נותר במשרד על פי הוראת המנהל. קביעה זו היא קביעה עובדתית המבוססת על התרשמות בית הדין האזורי מהעדים שלפניו ולא מצאנו כל הצדקה להתערב בה, מה גם שהיא תואמת את גרסתו הראשונה של המערער (הודעתו לחוקר) לפיה לאחר המאמץ הלא רגיל הוא יצא "עם החברים לשטח לעבוד וסיימתי כרגיל בשעה 15:00".

אשר לימים שלאחר יום האירוע – לא מצאנו שניתן לקבל את הגרסה העובדתית של המערער ושל העד מטעמו לפיהם בימים אלה הוא עבד שלא בעבודתו הרגילה אלא בעבודה פחותת מאמץ. הטעם לכך נעוץ בעובדה שגרסה זו הועלתה לראשונה רק בחקירה הנגדית ואין לה ביטוי בתצהירי העדות הראשית, ולגרסה זו אין תימוכין למעט עדותם של השניים שבסוגיה מרכזית הנוגעת לעבודה ביום האירוע, נדחתה עדותם. בנסיבות אלה לא ניתן לבסס על עדותם ממצא עובדתי לפיו העבודה בימים שלאחר יום האירוע הייתה פחותת מאמץ מהעבודה הרגילה של המערער.

6. סוף דבר, הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ' חשוון תשע"ח (09 נובמבר 2017), בנוכחות הצדדים.