עב"ל 24377-04-14 המל"ל נ' שמעון לבבי

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט חיים ארמון ונציגי הציבור מר מוחמד אבו-אחמד ומר מוחמד גנאים; ב"ל 32216-05-13) מיום 20.3.14, אשר קיבל את תביעת המשיב והצהיר כי החלטתו של פקיד התביעות בעניין דחיית תביעתו בגין טנטון לא תהווה מכשול בפני ועדה רפואית שתדון בעניינו.

הרקע לבקשה:

2.המשיב הגיש למוסד תביעה להכיר בליקוי שמיעה ממנו הוא סובל כתוצאה של פגיעה בעבודה, בשל עבודתו בתנאי רעש. בטופס התביעה ציין המשיב כי הוא לוקה בירידה בשמיעה ובטנטון.

3.ביום 7.5.13 הודיע המוסד למשיב כי תביעתו התקבלה בחלקה. הירידה בשמיעה הוכרה כתוצאה של פגיעה בעבודה, אולם התביעה להכיר בטנטון - נדחתה. בקשר לכך נקבע כי משעה שבמסמכים המצורפים לא נמצאו פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי (עילת דחייה ממנה חזר בו המוסד מאוחר יותר) וכן מאחר שהטנטון, על פי תוצאות בדיקת מאפייני טנטון, איננו תמידי, לא התקיימו במשיב התנאים שבסעיף 84א'(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) לצורך הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה.

4.על רקע האמור עתר המשיב לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי בחן בהרחבה את הרקע לחקיקתו של סעיף 84א' לחוק ואת הפסיקה שפירשה אותו, והבהיר כי "כעת סמכותו של פקיד התביעות כוללת גם את הסמכות לקבוע אם להכיר בטנטון, כפי שהוגדר בסעיף 84א'(ב) לחוק, כבתוצאה של פגיעה בעבודה. זאת – לעומת המצב שקדם לחקיקת אותו סעיף, אשר... כלל לא איפשר לפקיד התביעות להתעסק בעניין הטנטון, שהיה עניינה של הוועדה הרפואית בלבד". בית הדין הוסיף ועמד על ההבדל הקיים לגישתו בין המינוח שננקט על ידי המחוקק בסעיף 84א'(ב) לחוק – "רעש תמידי באוזניים עקב חשיפה לרעש" – לבין המבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 המתייחסים ל"חבלה אקוסטית עם עקומת שמיעה אופיינית". לאור זאת; בהתחשב בפסיקה לפיה ועדה רפואית כלל לא תוכל לדון בחבלה אקוסטית ככל שפקיד התביעות יקבע שלא מתקיימים תנאי הסף; וכאשר התכלית הבסיסית הינה להכיר בליקויים כפגיעות בעבודה ככל שהם נובעים מחשיפה לרעש מזיק בעבודה - "המסקנה המתחייבת מההגדרה האמורה של המונח "טנטון"...., היא שהשינוי בחלוקת הסמכויות בין פקיד התביעות לבין הוועדה הרפואית, חל רק לגבי הפגימה המוגדרת ברישא לסעיף 84א(ב) לחוק כ"טנטון", כלומר רק אם אכן מדובר ברעש תמידי באוזניים".

5.בית הדין הוסיף וקבע כי כיוון שפקיד התביעות בעניינו של המשיב סבר שאין מדובר ברעש תמידי באוזניים, הרי שלפי עמדת פקיד התביעות עצמו אין מדובר באותו "טנטון" שהמחוקק התכוון אליו ברישא לסעיף 84א'(ב) לחוק, וממילא מוסמכת הוועדה הרפואית לדון בשאלה אם המשיב סובל מחבלה אקוסטית כלשהי, וככל שכן – האם היא נובעת מתנאי עבודתו ובאיזו מידה. תביעתו של המשיב התקבלה לפיכך, תוך חיוב המוסד בהוצאות.

הבקשה וטענות הצדדים:

6.המוסד הגיש ערעור על פסק הדין, ובמקביל הגיש את הבקשה שלפני לעיכוב זימונו של המשיב לוועדה רפואית לצורך קביעת אחוזי נכותו. בכל הנוגע למאזן הנוחות נטען כי הנזק הצפוי למוסד ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין ולאחר מכן יתקבל הערעור, גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יעוכב זימונו לוועדה הרפואית. בקשר לכך נטען כי זימונו של המשיב לוועדה הרפואית בשלב זה, טרם הכרעה בערעור, ירוקן למעשה מתוכן את הערעור. לעומת זאת, זכויותיו של המשיב לא תיפגענה אם יעוכב זימונו לוועדה עד להכרעה בערעור, שכן אם תקבע למשיב זכאות לגמלה, הוא יהיה זכאי לתשלום בהתאם למועד שייקבע. לטענת המוסד, לא ראוי לקיים דיון בוועדה הרפואית על בסיס שאלה משפטית עקרונית השנויה במחלוקת בין הצדדים, באופן שהחלטת הוועדה הרפואית תהפוך תיאורטית בלבד. עוד צוין כי זימון לוועדה אינו עניין טכני בלבד וכרוכות בו עלויות רבות הממומנות מכספי הציבור, ומשכך יש לנקוט משנה זהירות בהפעלת שיקול הדעת בעניין זה.