ר' נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט אסף הראל ונציגי הציבור מר יהודה פיגורה ומר דב נתיב; ב"ל 21758-07-12), שבו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באירוע לב מיום 20.4.2011 כפגיעה בעבודה.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991.

לאמור לעיל נוסיף:

1. המערער טען על יסוד "נתונים סטטיסטיים" של פסקי דין שאותרו במאגרים כי המומחה הרפואי אוחז באסכולה שלפיה אירוע חריג אינו יכול לגרום לאירוע איסכמי, וכי תמיד השפעת האירוע החריג פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון. בית הדין האזורי דחה טענה זו על יסוד קביעת המומחה שאישר כי בכוחו של "טריגר" להפעיל את התהליך שמוביל לאוטם. מעבר לכך, יש קושי בהסקת מסקנות מ"נתונים סטטיסטיים" אותם הציג המערער, שכן בדרך כלל במקרים שבהם מומחה רפואי מכיר בקיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אירוע לב, המוסד לביטוח לאומי מסכים לקבלת התביעה, ולכך אין ביטוי בפסקי דין המפורסמים במאגרים. זאת ועוד. יש קושי בהסתמכות על "סטטיסטיקה" כאמור מבלי לבחון כל מקרה לגופו. כך, גם אין להסיק מסקנות מהעובדה שבתיק מסוים מונה מומחה נוסף אשר סבר אחרת מהמומחה הרפואי שמונה בהליך זה, שכן רפואה אינה מדע מדויק וניסיון החיים מלמד שלא אחת מומחים שונים מגיעים למסקנות שונות. ולבסוף, וזה העיקר, טענה כי אין למנות מומחה מסוים מהטעם שהוא אוחז באסכולה מחמירה יש להעלות מיד לאחר המינוי ולא לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה הרפואי, שאינה עונה על ציפיות הצד הטוען.

2. לטענת המערער, מחומר הראיות, ובמיוחד טופס בל/250, עולה כי כבר במועד האירוע החריג ביום 18.4.2011 לפני הצהריים חש כאבים בחזה והקיא, וזאת הייתה תחושתו עד האוטם שהתרחש ביום 20.4.2011. אין בידינו לקבל טענה זו. בתיק זה נקבעו עובדות מוסכמות לאחר שמיעת העדויות, והמערער הסכים לכך שלא ייקבע ממצא עובדתי שלפיו ביום 18.4.2011 חש חולשה כללית, טשטוש ראיה לחץ וכאבים בחזה, אלא כי יוצגו למומחה הרפואי טענות הצדדים בעניין זה.

   נימוק נוסף לדחיית טענת המערער דלעיל ניתן למצוא בפסק דינו של בית הדין האזורי אשר סקר את הראיות בצורה מקיפה וקבע כי אין לקבל את טענת המערער שלפיה למן "מועד האירוע החריג הוא חש ברע". בקביעה זו נסמך בית הדין על המסמכים הרפואיים מהם עולה כי לכל המוקדם המיחושים החלו ביום 19.4.2011 בשעות אחר הצהריים. מדובר בקביעה עובדתית המעוגנת היטב בחומר הראיות ואין מקום להתערב בה.

    

חרף דחיית טענת המערער בנסיבות המקרה, זה המקום לשוב ולציין כי שומה על הערכאה הדיונית להכריע בחילוקי דעות עובדתיים ואין להעביר למומחה במסגרת התשתית העובדתית טענות של הצדדים ביחס לאירועים כאלה ואחרים. לא המומחה הרפואי צריך להכריע ויכול להכריע במחלוקות עובדתיות שכאלה, ויש להעביר למומחה הרפואי תשתית עובדתית ברורה. תפקידו של המומחה לייעץ בשאלות הרפואיות בלבד.

ראו: עב"ל (ארצי) 3713-03-13 אמה קוגן – המוסד לביטוח לאומי (4.9.2016); בר"ע (ארצי) 12392-05-16 המוסד לביטוח לאומי – פדלון (6.6.2016); עב"ל (ארצי) 53761-01-14 בר גיל – המוסד לביטוח לאומי (22.10.2015); בר"ע (ארצי) 12379-05-16 בר"ע (ארצי) 12379-05-16 המוסד לביטוח לאומי –קונדלקר יגאל (9.8.2016).