המוסד לביטוח לאומי נ' עו"ד איילת כהן - פסקדין

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.המשיבה נמצאה זכאית לדמי לידה המחושבים על פי השתכרותה כעצמאית. כך, בהסתמך על תביעה יזומה שהגיש עבורה המוסד לביטוח לאומי בסמוך לאחר שילדה את בתה. תביעתה של המשיבה להפרשי דמי לידה המחושבים על פי השתכרותה כשכירה בחברה שבבעלותה, התקבלה על ידי בית הדין האזורי בנצרת, תוך שנדחתה טענת המוסד, שנסמכה על הוראת סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, בדבר שיהוי שהשתהתה בהגשת תביעתה (השופט מירון שוורץ ונציגי הציבור מר סלאח בדר ומר דב רוזנברג; ב"ל 25626-02-13). על כך ערעור המוסד שלפנינו, בו הוא טוען כנגד קביעות בית הדין האזורי. בעיקר טוען המוסד כנגד קביעת בית הדין לפיה יש לראות את תביעת המשיבה לדמי לידה במעמדה כעצמאית וכשכירה כתביעה אחת, וכפועל יוצא מכך, משהמוסד נקט בתביעה יזומה לדמי לידה עבורה בסמוך לאחר הלידה, יש לראותה כמי שהגישה תביעתה לדמי לידה באותו מועד גם בהתייחס למעמדה כשכירה.

התשתית העובדתית

2.המשיבה היא עורכת דין במקצועה. משנת 2004 עבדה המשיבה כעצמאית וניהלה תיק עוסק מורשה. בשלהי שנת 2010 הקימה המשיבה חברה בשם "איילת כהן עו"ד". מאותו מועד שכרה של המשיבה שולם באמצעות החברה, והתשלומים, כמפורט בתלושי השכר שהוצאו לה, דווחו למוסד לביטוח לאומי. משנת 2011 עיקר הכנסות המשיבה מעיסוקה נרשמו בספרי החברה, וחלקן הקטן יותר התקבל בתיק 'עוסק מורשה'.

3.המשיבה ילדה בת ביום 3.5.2011. המוסד לביטוח לאומי קיבל מבית החולים הודעה על הלידה, שנקלטה ב"מערכת אמהות" במוסד. כפועל יוצא מקליטת ההודעה, ומבלי שהמשיבה נדרשה להגיש טופס תביעה, הודיע המוסד במכתב מיום 11.5.2011 כי אושרה זכאותה לתשלום דמי לידה כעובדת עצמאית מיום 4.5.2011 ועד ליום 9.8.2011. במכתב ציין המוסד כי הבסיס לחישוב דמי הלידה הוא הכנסת המשיבה החייבת בתשלום דמי ביטוח ברבע השנה שקדם ללידה: 17,819 ש"ח עבור כל אחד מן החודשים פברואר ומרץ, ו-17,929 ש"ח עבור חודש אפריל 2011. סך ההכנסה ברבע השנה האחרונה הועמד על 53,567 ש"ח. עוד ציין המוסד כי "דמי הלידה חושבו באופן זמני. כאשר תתקבל שומה סופית תיערך התחשבנות מחדש בהתאם לגובה השומה הסופית". בית הדין האזורי ציין בפסק דינו את טענת המשיבה כי אינה זוכרת כי ראתה את המכתב, אולם גם אינה טוענת כי המכתב לא הגיע לידיה.

4.ביום 14.10.2012 הודיע המוסד למשיבה כי "בשינוי להודעתנו הקודמת ובעקבות שומה ממס הכנסה, ערכנו חישוב מחודש של זכאותך לדמי לידה, לתקופה מ-4.5.2011 עד 9.8.2011". המוסד ציין כי הבסיס לחישוב התשלום הוא הכנסת המשיבה החייבת בתשלום דמי ביטוח ברבע השנה שקדמה ללידה, העומדת על סך 11,695 ש"ח לחודש באותה תקופה, וכי סך ההכנסה הקובעת הינה 35,085 ש"ח. לפי קביעת המוסד במכתב זה, נוצר למשיבה חוב בגין דמי לידה ששולמו לה שלא כדין בסך 17,710 ש"ח. המוסד ציין עוד כי חוב זה ינוכה מכל גמלה המשולמת או שתשולם לה על ידו, אלא אם יוסדר על ידה.

5.בעקבות הודעת המוסד מיום 14.10.2012, פנתה המשיבה למוסד באמצעות רואה חשבון מטעמה, על מנת לברר מדוע לא נכלל בחישוב דמי הלידה מלוא שכרה, דהיינו, הכנסותיה כשכירה בחברה, נוסף על הכנסותיה כעצמאית. בעקבות זאת נדרשה המשיבה למלא טופסי תביעה לקבלת דמי לידה, אותם הגישה למוסד בחודש דצמבר 2012. ביום 4.12.2012 נשלח למשיבה מכתב מהמוסד שעניינו "דמי לידה - הפרשים". במכתב זה התבקשה המשיבה להודיע כיצד שולם שכרה מעבודתה כשכירה, ולהמציא דיווח מהבנק בגין החודשים ינואר עד מאי 2011. בהמשך לכך בוצע ביקור של חוקרים מטעם המוסד במשרד המשיבה.

6.במכתב מיום 10.1.2013 הודיע המוסד למשיבה כי תביעתה מיום 4.12.2012 להפרש דמי לידה, נדחתה. במכתב צוין כי לפי סעיף 296 לחוק היה עליה להגיש תביעה לגמלה תוך 12 חודשים מיום שנוצרה העילה לתביעה, ועל כן היא אינה זכאית להפרשי גמלה. בכתב יד הוסף, "כעובדת שכירה. תביעתך אושרה לפי עבודתך כעצמאית". משפניותיה לשנות מהחלטה זו לא נענו, הגישה המשיבה תביעתה לבית הדין האזורי.

ההליך לפני בית הדין האזורי ופסק הדין

7.בפסק הדין הציג בית הדין האזורי את עמדת המוסד לביטוח לאומי כפי שהובאה לפניו במסגרת תעודת עובד ציבור, כדלקמן: