המוסד לביטוח לאומי נ' מ'

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת אריאלה גילצר כץ (כתוארה אז) ונציגי הציבור מר מוחמד מנסור ומר יצחק גליק; ב"ל 39581-02-12) שבו התקבלה תביעת המשיבה לתשלום גמלה לשמירת הריון.

סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) קובע את הזכאות לגמלת שמירת הריון. "שמירת הריון" מוגדרת בסעיף 58 לחוק כדלקמן:

" 'שמירת היריון' – היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:

(1)מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;

(2)סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה."

המסגרת העובדתית

להלן המסגרת העובדתית הרלוונטית לענייננו:

• המשיבה, ילידת 30.9.1984, הועסקה מאז שנת 2008 ובזמנים הרלוונטיים לתביעה כגרפיקאית. עבודתה התבצעה בישיבה מול מחשב.

• ביום 18.1.11, בעת שהמשיבה היתה בשבוע ה- 23 להריון, נבדקה על ידי ד"ר רוזן, אורתופד, אשר המליץ על רקע כאבי גב שהקרינו לרגל שמאל להפחית את היקף משרתה למחצית ולעבור טיפולי פזיותרפיה.

• בו ביום, פנתה המשיבה לרופא נשים ד"ר עודד ענבר אשר קבע על יסוד בדיקת האורתופד מאותו יום כי על המשיבה לשהות בשמירת הריון מיום 18.1.11 ועד ליום 17.5.11 – המועד הצפוי ללידה. החלופה שסומנה על ידי ד"ר ענבר בטופס בל/331 היא זו המופיעה בס"ק (2) בהגדרת "שמירת הריון".