-
לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן- בית הדין הארצי) בתיק בד"א 47/18 מיום 14.2.2019 (עורכי הדין אב"ד עו"ד יעקב בויאר, עו"ד אהרון רוני קשלס, עו"ד ד"ר איסר בירגר), במסגרתו נדחה ערעורו של המערער על פסק דין, לרבות החלטות ביניים, של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים (להלן- בית הדין המחוזי) בתיק בד"מ 12/11 (עורכי הדין אב"ד עו"ד ניר לוי, עו"ד איילת אשל-שפון ועו"ד ורד קורח שריקי).
על הטענות, העובדות וההליכים
-
בתמצית העובדות- המערער, לאורך שנים, העניק שירותים משפטיים וייצג, בעניינים שונים, את ציון (קלימי) שגב, סוכן ביטוח במקצועו (להלן- המתלונן), וחברת טלעד מימון והשקעות בע"מ שבבעלותו (להלן- החברה; וביחד- המתלוננים); ובכלל זה, והחשוב לענייננו, בשני הליכים משפטיים אשר התנהלו בבית משפט השלום בירושלים- האחד, תביעה שהגיש בנק דיסקונט לתשלום חוב נגד החברה -החייבת וכנגד המתלונן - כערב (ת"א 12222/02) והשני, תביעה שהגישו המתלוננים נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ לתשלום עמלות ביטוח (ת"א 23637/00, להלן ביחד- ההליכים המשפטיים), וכן בבקשה לביצוע שטר שהוגשה על ידי החברה בלשכת ההוצאה לפועל (ה"פ 03-08019-83-8; להלן- הליכי ההוצאה לפועל).
-
בקשר להליכים אלו, ולאחר שהסתיימו, עתרו המתלוננים לבית משפט השלום בירושלים, (ת"א 2766-09; להלן- התביעה האזרחית), בתובענה כספית נגד המערער לפיצוי בעילה נזיקית ובטענה להתרשלות המערער במילוי תפקידו כמייצג בהליכים המשפטיים. כך, נטען כי המערער נטל לכיסו שלא כדין סכומי כסף שנתקבלו במסגרת תיק ההוצאה לפועל. בית משפט השלום בפסק-דינו מיום 11.3.2015, קבע כי מוטלת על עורך דין, במסגרת אחריותו המקצועית כלפי לקוחו, החובה לנהל הליך משפטי במיומנות ובכלל זה - לפעול בהתאם לסדרי הדין ולעמוד בלוחות הזמנים בהתאם להוראות הדין והנחיות הלקוח. בעניינו, נקבע כי המערער נהג ברשלנות בשני ההליכים המשפטיים, בשל מחדליו בהגשת מסמכי בית דין במועד וכתוצאה מכך, נדרשו המתלוננים להוצאות שונות לצורך תיקון מחדליו ומזעור הנזקים. אשר על כן, חויב המערער להשיב למתלוננים את הוצאותיהם העודפות בהליכים אלו ולשלם להם פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בשל מחדליו בניהול ההליכים המשפטיים. בד בבד, נקבע, כי בהתרשלותו הפר המערער את החוזה שנכרת בינו לבין המתלוננים וזאת בנסיבות המצדיקות להשיב את מלוא שכר הטרחה ששולם לו עבור שירותיו המשפטיים בהליכים אלו. עם זאת, המשיך בית משפט השלום וקבע, כי המתלוננים לא עמדו בנטל הראייתי המוטל על כתפיהם להוכיח שאלמלא התרשלותו של המערער, תוצאת פסק-הדין בהליכים המשפטיים הייתה משתנה לטובתם. כמו כן, המתלוננים לא העמידו תשתית ראייתית מספקת לצורך הוכחת טענת הגזל בהליכי ההוצאה לפועל. במצרף הדברים, בית משפט השלום חייב את המערער לשלם למתלוננים פיצוי בגין התרשלותו בניהול ההליכים המשפטיים בסך של 112,837 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בהליך שלפניו. על פסק הדין, הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"א 119116-05-15), אשר בהתאם להסדר דיוני, הכריע על דרך הפשרה, במותב אחר, ביום 18.2.2016, וחייב את המערער לשלם למתלוננים סך כולל של 80,000 ש"ח, בתוך 30 יום, אחרת, ככל שלא ישולם, במלואו ובמועדו, יעמוד פסק-דינו של בית משפט קמא על כנו.
-
למען השלמת התמונה, יוער כי המתלוננים הגישו תחילה תביעה כספית נגד המערער בבית משפט זה, ת"א 9264/07, אשר נמחקה ולאחריה הוגשה התביעה, כאמור, לבית משפט השלום.
-
במקביל להליכים האזרחיים, הגיש המתלונן תלונה לוועדת האתיקה שליד הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים (להלן- ועדת האתיקה) בגין התנהלותו הרשלנית הנטענת של המערער בניהול ההליכים המשפטיים והליכי ההוצאה לפועל. התלונה נשלחה לתגובתו של המערער. המערער, במכתבו לוועדת האתיקה מיום 4.9.2009, הכחיש באופן גורף את המיוחס לו ועתר לדחיית מתן תשובתו עד לאחר הכרעת בית המשפט בתביעה. בהמשך הדברים, הודיעה ועדת אתיקה, במכתבה מיום 7.12.2009, למתלונן, עם העתק למערער, כי החליטה להמתין בבדיקת התלונה עד לסיום ההליכים בתביעה . למרות האמור, טרם מתן פסק-הדין בתביעה, ביום 27.2.2011, ובאותה פרשה, הוגשה קובלנה נגד המערער לבית הדין המחוזי, בגין עבירות משמעת של אי מילוי חובה כלפי לקוח, התנהלות שאינה הולמת עורך דין, הפרת חובה כלפי לקוח ואי העברת כספים ללקוח. ביום 15.1.2014, הורה בית הדין המחוזי על עיכוב הליכי המשמעת לפניו עד לסיום ההליכים בתביעה בבית משפט השלום בירושלים בקשר לאירועים המתוארים בקובלנה (ת"א 2766-09, כאמור) ונוכח זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתאות בתביעה ובהליכי המשמעת. לאחר שניתן פסק הדין בתביעה, חודשו הליכי המשמעת.
-