עאצי נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

בפני בקשה לביטול אסור מינהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לסעיף 57 ב לפקודת התעבורה.

המבקש חולק על קיומן של ראיות לכאורה. לטענתו, הוא זה שנהג ברכב ולא בנו כפי שטוענת המשיבה.

המבקש טוען כי הוא זקוק לרכב המשמש אותו לפרנסתו בחלוקת סחורה בכל רחבי הארץ.

עיון בחומר הראיות מעלה כי לטענת המשיבה מבקש היה עם בנו ברכב, השוטרים הבחינו בבן שנוהג ולאחר שסימנו לו לעצור, הבחינו כי הבן והמבקש התחלפו במקומות הישיבה.

הבן נהג כאשר הוא פסול לנהיגה ובעל עבר תעבורתי מכביד, והמבקש נכח בעת ביצוע העבירה ברכב ואף ניסה לשבש ההליכים.

במועד הארוע נתפסה דסקת הטכוגרף שברכב ובה מופיע בשם הנהג, שמו של הבן שפסול מלנהוג.

די בראיות אלה כדי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה. מובן, כי זהותו של הנהג תקבע לאחר שמיעת הראיות במלואן ובמסגרת התיק העיקרי ושם תבחנה הטענות באם ניתן היה ע"י השוטרים להבחין בנהג ובהתחלפות, אם לאו. אך כעת ניתן לקבוע קיום ראיות לכאורה כאמור.

על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו".

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי סעיף 57 ב (ג)

"בית משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

על פי הראיות שהובאו בפני, אין כך הם פני הדברים. המבקש נכח עם בנו בעת ביצוע העבירה ואף ניסה לשבש ההליכים כאשר התחלף עם בנו במקומות הישיבה וברור שהתנהגות זו איננה עומדת בקריטריונים לביטול הודעת איסור השימוש על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה.

שקלתי היטב את טיעוני ב"כ המבקש בעיקר את הנימוקים ההומניים בטיעוניו לעניין פרנסתו.

לעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה, כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להלחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

הפגיעה במבקש בהקשר זה מוגבלת לשלושים יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה, מקום בו לא נעשה דבר על ידי המבקש כדי למנוע ביצועה ואף הוא סייע לה.

יצויין כי המבקש הגיש בקשתו באיחור ניכר כך שלטענתו נותרו עוד חמישה ימים בלבד לסיומה של ההשבתה.

לאור האמור, מצאתי את החלטת הקצין סבירה, אשר על כן הבקשה לביטול איסור שימוש נדחית.