עאסלה נ' גדיר - פסקדין

החלטה

1. לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה, ביום 2.4.13. בהתאם לפסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיב סך של 55,955 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, המשיב ייצג את המבקשת בהליכים שונים בביהמ"ש לענייני משפחה ובביה"ד השרעי. לאחר שהמבקשת ביקשה להעביר את הייצוג לעו"ד אחר, חתמה על התחייבות לשלם למשיב סכום של 50,000 ₪ בגין עבודתו עד אותו שלב. על יסוד התחייבות זו הוגשה התביעה, בסדר דין מקוצר.

3. בבקשה להארכת מועד ולביטול פסק הדין טוענת המבקשת, כי כתב התביעה אמנם התקבל אצלה, אך בשל חוסר אמצעים לייצוג משפטי, פנתה ללשכה לסיוע משפטי, ועד לאישור הייצוג חלף זמן רב.

לטענת המבקשת, היא אשה קשת יום, גרושה ואם לעשרה, המתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה. לטענתה, אינה יודעת קרוא וכתוב. המבקשת טוענת, כי אמנם החתימה על ההתחייבות שצורפה לכתב התביעה נראית כחתימתה, אך היא לא היתה מודעת לתוכן הדברים שנכתבו על אותו מסמך, ונהגה לחתום על מסמכים על פי דברי המשיב. לטענתה, עוה"ד אשר אישר את חתימתה אינו מוכר לה, היא לא חתמה בפניו, ולא הוסבר לה כלל על מה היא חותמת.

לטענת המבקשת, לא התחייבה לשלם את סכום התביעה, מאחר וסכומים כאלו אינם בהישג ידה. לטענתה, סיכמה עם המשיב ששכר טרחתו יהא 15% ממה שתקבל בהליך פירוק השיתוף. בנוסף טוענת המבקשת, כי טיפולו של המשיב בענייניה היה רשלני, והוא הסב לה נזק. המשיב לא דאג להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה, ואף לא התייצב לישיבת הוכחות שנקבעה, ובעקבות זאת חויבה בתשלום הוצאות לצד השני ולאוצר המדינה.

4.לטענת המשיב, בקשתה של המבקשת לביטול פסק הדין הוגשה לביהמ"ש בחלוף 130 ימים מיום שקיבלה לידיה את כתב התביעה, דבר שמעמיד בספק גדול את טענתה, כי לא התגוננה בשל ההמתנה לייצוג המשפטי.

לגופו של עניין, המשיב מצרף תצהיר של עוה"ד שאישר את חתימת המבקשת (עו"ד חטיני, ולא עו"ד חטיט, כפי שסברה המבקשת), ומצהיר כי קרא את ההסכם בפני המבקשת, וכי זו אישרה שהיא מבינה את הכתוב. לטענת המשיב, אין בפי המבקשת הגנה כל שהיא, וגם טענותיה באשר לאופן הייצוג אינן יכולות להועיל, מאחר וההתחייבות נחתמה בתום הייצוג המשפטי, תוך שהמבקשת מודה, כי אין לה כל טענות כלפי המשיב.

5. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).

אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

6. במקרה דנן אין המבקשת מעלה טענות כלפי המצאת כתב התביעה לידיה, ועל כן עסקינן בבקשה הנמצאת בגדרי שיקול דעת ביהמ"ש.

אמנם חלפו כארבעה חודשים מיום שהומצא כתב התביעה לידי המבקשת ועד שהגישה את הבקשה לביטול פסק הדין, אלא, שלמרבה הצער, עובדה ידועה היא שקבלת ייצוג על ידי הלשכה לסיוע משפטי אורכת זמן רב, בשל עומס העבודה המוטל על הלשכה. מאידך, גם על נתבע אשר פונה ללשכה לסיוע וממתין לתשובה מוטלת חובה, לכל הפחות, לפנות לביהמ"ש בבקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה, ומאחר והמבקשת לא עשתה כן, הרי שיש לחייבה בהוצאות המשיב בשל כך.

לגופו של עניין, אמנם לעתים נדירות מתקבלת טענת "לא נעשה דבר", והגנתה של המבקשת נראית דחוקה; עם זאת, ראוי כי יינתן למבקשת יומה בביהמ"ש גם בהגנה זו, במיוחד בנסיבות בהן מאזן הכוחות בין הצדדים נראה לא שקול, כבמקרה דנן (טענת המבקשת, כי הינה אנאלפאביתית, אל מול עוה"ד אשר החתים אותה על מסמכים שונים).

לאור האמור, אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב, בגין הארכת המועד לביטול פסק הדין וביטולו, בסך של 1,000 ₪.

אני מבטלת את פסק הדין מיום 2.4.13.

כמו כן, בהתאם לתקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ניתנת בזאת למבקשת רשות להתגונן.

התצהיר ישמש ככתב הגנה.