עאמר עבדל רחמן נ' סרסור מחמוד ואח'

פסק דין

רקע עובדתי

התובע יליד 1995, נפגע בתאונות דרכים ביום 19.4.97 (להלן:"התאונה").

הנתבעים אינם כופרים בחבותם לפצות את התובע מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

לתובע מונו שלושה מומחים רפואיים. פרופ' פורת בתחום האורטופדיה אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. פרופ' תמיר בן חור בתחום הנוירולוגיה אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה וד"ר גלילי-ויסטוב בתחום הפסיכיאטריה (להלן:"המומחית") אשר קבעה כי לתובע נותרה נכות של כ – 5% כתוצאה מהתאונה.

נכות רפואית

ביום 18.5.07 ערכה המומחית את חוות דעתה, לעניין הנכות הרפואית שנותרה לתובע בגין התאונה (להלן:"חווה"ד), ובה קבעה :

"סיכום והמלצות:

...

את עוצמת הנכות הנפשית (אם בכלל) שיש לעאמר עבד אלרחמן כיום קשה להעריך ללא איבחון נוירופסיכולוגי מלא. אני מתקשה להסתמך כל הדיווח מההורים. יש סתירה בין התיאור הקשה שלהם לבין ממצאי התצפית באישפוז, ובין התיאור מבית הספר בו הוא לומד-

בכל מקרה, לא נראה שהתאונה היא הגורם המשמעותי בקשייו של עאמר כיום. יש לו מעט תסמינים בתר חבלתיים: הוא חושש ללכת לבד בכביש, מדי פעם יש לו חלומות על התאונה.

ייתכן והצטברו מספר גורמים (כפי שהועלה גם בסיכום של מחלקת יום בגהה) והם הגורמים לקשייו. כידוע עאמר סובל מגיל צעיר מאוד ממחלת פרקים כרונית, האמא פרט לטיפול בו ילדה בת סמוך לתאונה שלו, וכאמור(ככל הידוע לי) לא התקיים טיפול מסודר ועיקבי."

לאחר שנערכה לתובע הערכה נוירופסיכולוגית ע"י הגב' תאיר ביום 19.7.09 ערכה המומחית חוות דעת משלימה ובה קבעה:

"הנכות העכשווית עפ"י תקנות הביטוח הלאומי 1956, פרק רביעי, סעיף 34 ד' – יש סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה ב- 30%. עדיין יש צורך בשילוב במסגרת חינוך מיוחד, עדיין יש סיכול עצמי.

רק חלק קטן מהנכות הנפשית ניתן לייחס להפרעה הבתר חבלתית (ראה מכתבו של ד"ר גולובציק). להערכתי כ- 5% (לכל היותר) ניתן לייחס כיום לתאונה. יתכן ובעבר התסמינים הבתר חבלתיים הגיעו עד כדי 10%.

ככל הנראה התסמינים הפסיכוטיים ולקויות הלמידה וההתנהגות אינם תוצאה של התאונה.

כאמור , בכל חוות הדעת והמסמכים, שיתוף הפעולה הטיפולי היה חלקי בלבד ולפיכך לא היה מיצוי של יכולות שיקום והחלמה.

אני חוזרת ומדגישה שיש צורך בהמשך טיפול תרופתי ומעקב פסיכיאטרי, יש צורך בהשמה בחינוך מיוחד ויש צורך בטיפול פסיכולוגי הולם לנער ולהוריו."

המומחית נחקרה על חוות דעתה ובחקירתה חזרה על קביעותיה בחוות הדעת. עדותה היתה אמינה , ברורה ועיקבית.

המומחית התייחסה לקביעתה כ-5% בחוו"ד באומרה בעמ' 10 לפרוטוקול: