עאמר(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח' - פסקדין

החלטה

העותר מרצה מאסר של 10 שנים בגין עבירת הריגה. עובר להגשת העתירה והחל משנת 08' הוא שובץ באגף נקי מסמים והועסק בכלא חרמון, שהינו כלא שיקומי במסגרת הליך שיקומי. את העתירה הגיש עקב הרחקתו מן האגף בו הוצב ומן השיקום וכן בשל עצירת חופשותיו.

הרחקתו מן השיקום ומן האגף בו שהה, נעשתה על יסוד מידע מודיעיני שהתקבל בידי שב"ס.

במקור, הוגשה העתירה כעתירה דחופה בגין השמתו לטענתו בצינוק. החלק הדחוף של העתירה נדחה לגופו לאחר קיום דיון, וזאת לאחר שבית המשפט שוכנע כי אין מדובר בהשמה בצינוק אלא באגף נפרד ולצורך בדיקת המידע המודיעיני.

הדיון ביתר חלקי העתירה נקבע ליום 24.11.10.

בישיבת 24.11.10 הודיע ב"כ העותר כי יריעת המחלוקת בין הצדדים צומצמה וכי מה שנותר במחלוקת כרגע הינו עניין שינוי הקטגוריה של העותר.

לפני הוצאתו מן השיקום הוא היה בקטגוריה ב' 2 ונכון למועד שלאחר הוצאתו, שונתה הקטגוריה לב' 1 כאשר העותר מבקש שהקטגוריה תוחלף חזרה לב' 2.

העותר ביקש להחזיר את מצבו לקדמותו, קודם להרחקתו מן השיקום מבחינת תנאי החופשה.

כן טען העותר באותו דיון כי גורמים בכלא איימו עליו שאם לא יבטל את עתירתו לא יוציאו אותו לחופשה.

תשובת המשיבות אשר הייתה צריכה להינתן על ידי פרקליטות מחוז הצפון בישיבה הנ"ל לא ניתנה בשל שביתת הפרקליטות, ובהחלטתי בתום הישיבה הוריתי כי התגובות למחלוקת המצומצמת שנותרה בעניין הקטגוריה וכן בעניין אותם איומים לשלילת חופשה תוגשנה בכתב תשובה משלים, לא יאוחר מיום 9.12.10 וכי ב"כ העותר רשאי להגיב לטענות שבכתבי התשובה לא יאוחר מיום 16.12.10.

ביום 2.12.10 הוגש כתב תשובה משלים מטעם שב"ס אליו צורף מזכר מטעם הסוהר, שלום דהן, שלו יוחסו האיומים. באותו מזכר הבהיר דהן כי לא איים על העותר ולא הפעיל עליו שום לחץ, אלא שלאחר שאושרה לעותר חופשה בת 72 שעות ליום 21.11.10, התברר שיש לו גם זימון לעתירה לתאריך 24.11.10 ועל כן הוא הבהיר לו שעליו לקצר את החופשה או לבטל את העתירה.

לעניין קטגוריית העותר, נאמר באותו כתב תשובה משלים כי ביום 15.9.10 נקבעה קטגוריית העותר, והוא רשאי להגיש בקשה לשינוי הקטגוריה רק בחלוף 6 חודשים ממתן ההחלטה האחרונה. לאור האמור, נתבקשה דחיית העתירה.

בתגובת ב"כ העותר לכתב התשובה המשלים פרט ב"כ העותר את ההליכים שנתקיימו בתיק עד כה וציין כי בשלב המוקדם של העתירה בדק בית המשפט את המידע המודיעיני וקבע כי האמור במידע המודיעיני חייב את שב"ס להעביר את העותר להמתנה לצורך בירור המידע. עוד נטען כי מספר ימים לאחר מכן הוחזר העותר לאגף פתוח, נפתחו חופשותיו והושבו חזרה מירב התנאים שנשללו ממנו למעט שינוי הסיווג.

עוד נטען כי עקב שינוי הסיווג נדרש העותר להמציא כתובת המרוחקת ממקום מגורי משפחתו, כתנאי למתן החופשה ובלית ברירה נאלץ לשכור חדר במלון וכי הוא עותר להחזיר את המצב על כנו על מנת שבחופשה הקרובה יוכל לשוב לביתו ולשהות בו.

ב"כ העותר טען כי משנתברר כי המידע שגוי וחופשות העותר נפתחו מחדש והוא הוחזר לאגף פתוח, אין כל הצדקה בהותרת הקטגוריה שנקבעה לו ובקביעת תנאים שיכבידו עליו בחופשותיו כגון הרחקה מביתו. הוא טען כי עניין זה של צמצום התנאים בחופשות נדון בפני כב' השופט צרפתי בעע"א 991/09 שם הורה כב' השופט צרפתי לשנות את סיווג תנאי העותר בחופשות, לצמצם את מעצר הבית לחלק משעות הלילה ועוד.

נטען עוד כי הטלת המגבלות החדשות על העותר עומדת בסתירה להחלטת כב' השופט צרפתי, במיוחד שעה שנתברר כי המידע שעל יסודו הם הוטלו, לרבות שינוי הקטגוריה, נמצא שגוי בסופו של יום.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן, סבורני שדין הטענה של העותר לעניין החזרת מצבו על כנו להתקבל.

שינוי מצבו של העותר הן מבחינת הסיווג והן מבחינת התנאים נעשה על יסוד מידע מודיעיני שנתקבל בעניינו.

כפי שקבעתי מוקדם יותר, נכון למועד קבלת אותו מידע חייב הדבר את שב"ס בהפרדת העותר מן האסירים האחרים והרחקתו מהאגף, עד לבירור המידע.

לטענת העותר, המידע התברר כלא אמין או לא נכון. טענה זו לא הוכחשה על ידי שב"ס.