עאליה נ' נוואל - פסקדין

החלטה

חרף ההחלטה שניתנה בשולי הפרוטוקול האחרון - לא הוצגו מטעם המבקשת אישורים כי הבקשה המקורית נשלחה בהתאם להחלטה מיום 9.6.10 עד ליום 10.6.10 בשעה 13:00 וכי ביום 13.6.10 זו נשלחה שוב - בהתאם להחלטה נוספת שניתנה אז.

די במחדל האמור לדחיית הבקשה לסעד זמני, לאור ההחלטות שניתנו בתיק זה.

מעבר לדרוש אוסיף גם מספר מילים לגוף העניין. הנמקתי תהא קצרה, בהתחשב בעובדה שהפינוי קבוע למחר (21.6.10) בעוד תגובת המשיבה הועברה, בנסיבות שנוצרו, לעיוני רק היום 20.6.10 בשעה 17:30;

אף לולא מחדלי המבקשת לעמוד בהחלטותיי לא הייתי מוצאת מקום להיעתר לבקשה -

לצורך האמור די בכך שבעוד המבקשת טענה בבקשתה כי יש לה זכות עצמאית בנכס נשוא הבקשה, עלה בדיון שהתקיים בנוכחותה כי מעולם לא נכרת עימה כל חוזה ביחס לנכס.

אכן לאביה היה חוזה שכירות רגיל ברם כנגד אביה ניתן פסק דין המורה לו לפנות הנכס.

ככל שתאמר שזכותה נובעת מחוזה שכירות שנחתם עם אימה - גם בכך אין להועיל, שכן כל שהוצג הוא חוזה שכירות רגיל ובו תנאי כי אין להכניס אחרים לנכס ובנוסף הוראה כי החוזה הוא לשנה ומתחדש אוטומטית בתום השנה (אין מחלוקת כי זה לא הקנה זכות של דיירות מוגנת).

לא ניתן לטעון שהמבקשת נמצאת בנכס מכוח חוזה זה וזאת מקום בו היא מודה שהאם נפטרה זה מכבר, אין היא מציגה הרשאה שניתנה לה להיכנס לגור עם האם חרף האיסור שבחוזה ובנוסף היא אף מודה כי לא משולמים כל דמי שכירות בגין השימוש בנכס זה כשבע שנים.

עד לתום הדיון לא הוברר אפוא מכוח איזו זכות עצמאית טוענת המבקשת שהיא רשאית להתגורר בנכס.

הטענה היחידה למעשה שטען בא כוחה הייתה כי לא ידוע מי היא הפועלת בלשכת ההוצאה לפועל למימוש פסק הדין ומה הן זכויותיה בנכס. בעניין זה אציין כי לא רק שצודק ב"כ המבקשת כי חזקה על יושב ראש ההוצל"פ שלא היה מתיר החלפת שם הזוכה בפסק הדין ללא בדיקת הזכויות -

אלא מכל מקום גם הובהר במהלך הדיון כי הפועלת בלשכת ההוצאה לפועל היא אשתו של מוחמד עבד אבו שטארה אשר מצוין כבעל הזכויות בנכס הן בחוזה השכירות שנכרת עם אב המבקשת והן בזה שנכרת עם האם ואשר הלך לעולמו.

(ר' גם מש/3 אשר לפי הטענה מהווה את צו הירושה מכוחו פועלת למעשה האישה בלשכת ההוצאה לפועל למימוש פסק הדין המורה על פינוי הנכס ור' גם מש/4 ).

המשיבה צודקת שיש מקום לדחות הבקשה גם על בסיס שיהוי וחוסר ניקיון כפיים;

באשר לשיהוי - עולה כי המבקשת קיבלה הודעה על הכוונה לפנות את הנכס וזאת עוד ביום 4.3.10, אך חרף זאת בחרה לפנות רק בסמוך לפינוי (ר' מש/6).

באשר לניקיון הכפיים - יש ליתן את הדעת גם לטענת המבקשת כי אין היא יודעת מי היא גב' נוואל וטענתה כי מעולם לא שכרה את הנכס מהנ"ל (ר' סעיף 15 לתצהירה) אלא שכרה אותו מחאלד סעיד אבו חמדה (ר' סעיף 17 לתצהיר) – בעוד במהלך חקירתה לא הכחישה שמר חמדה הנ"ל רק קיבל דמי השכירות עבור אחר והיא ידעה שבפועל בעל הנכס הוא מוחמד עבד אבו שטארה כפי שאף מצוין מפורשות על חוזה השכירות, כאשר אותה גב' נוואל אבו שטארה, היא אשתו.

קיים חוסר תום לב במצג כאילו המשכיר הוא מר חמדה, ללא שמציינים מיהו בעל הזכויות בנכס וללא שמפנים לכך ששם משפחת המשיבה הוא כשם משפחתו של בעל הזכויות האמיתי.

ככל שהדבר נדרש מקובל עלי האמור בתגובה המפורטת של המשיבה שהונחה בפני היום ומהטעמים המפורטים שם ובהחלטה זו לעיל - אין אני מוצאת אפוא לקבל הבקשה.

בתום הדיון העלה ב"כ המשיבה הצעה נדיבה שהיה בה לאפשר דחייה של מועד הפינוי ואף למחוק חובה המבקשת בגין שנות השכירות הרבות שהיא גרה במקום שלא מכוח כל חוזה וכן ללא כל תשלום (הצעה נוספת מזו שהועלתה על הכתב ואשר לא צוינה כלל לפרוטוקול).

אין אלא להצטער על כך שהמבקשת לא קיבלה ההצעה ולא פעלה להגשת הסכם חתום על יסוד אותה הצעה.