ע"ר 60649-06-14 עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' ברדה

לפני ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (הגב' מיכל ברלינר לוי) מיום 17/6/14. במסגרת החלטה זו הורתה הרשמת הנכבדה על דחיית בקשתה של המבקשת דכאן לעניין יתרת גובה חובה של המבקשת בתיק ההוצאה לפועל.

ערעור קודם מיום 14/1/14 אשר הגישה המבקשת על החלטת הרשמת הנכבדה בטענת "פרעתי" באותם עניינים הנדונים אף כעת, הושב ללשכת ההוצאה לפועל ביום 12/2/14 על מנת שרשמת ההוצאה לפועל תדון אך ורק בעניין שכר טרחת עו"ד, אשר נותר במחלוקת, זאת לאחר שהובא לידיעת ב"כ המשיבה תשלום אשר בוצע בידי המבקשת וזה לא היה מודע לו.

המבקשת טוענת כי עסקינן בדמי שכירות אותם חויבה לשלם למשיבה, בהחלטות ביהמ"ש בת.א. 321-04-10. לטענתה, בעקבות הדיון הקודם בפני ערכאת הערעור, התחייבה המשיבה לבצע הקטנת קרן בסך 2,500 ₪ בגין דמי השכירות אשר שולמו על ידה וב"כ המשיבה לא היה מודע להם. משכך, נותר במחלוקת רק עניין שכר טרחת עו"ד אשר המבקשת טענה כי אינה אמורה לשאת בו אל נוכח העובדה כי לא היה מקום מתחילה לפתוח את תיק ההוצאה לפועל כנגדה. אלא שהמשיבה, כך לטענת המבקשת אכן ביצעה הקטנת קרן בתיק ההוצאה לפועל, אך מיד לאחריה ביצעה הגדלה בטענה כי ההקטנה בוצעה בטעות ומשכך נדרשה המבקשת להגיש בקשתה בפני רשמת ההוצאה לפועל, לביטול הגדלת הקרן אשר עליה הורתה רשמת ההוצאה לפועל במעמד צד אחד. רשמת ההוצאה לפועל קיימה דיון בבקשה בנוכחות שני הצדדים, הצדדים טענו בפניה את טענותיהם ולאחר ניתנה ההחלטה נשוא ערעור זה.

בהחלטה נשוא הערעור סוקרת רשמת ההוצאה לפועל את השתלשלות העניינים עד למועד מתן החלטתה וכן את החלטות ביהמ"ש אשר הובילו לפתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגד המבקשת וכן את טענות המבקשת כנגד יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל. רשמת ההוצאה לפועל קובעת כי אין מקום להקטנת קרן נוספת בסך 2500 ₪ כפי שעתרה המבקשת ואין עוד מקום לשנות ממסקנותיה במסגרת החלטתה בטענת הפרעתי הקודמת אשר הגישה המבקשת, לעניין סך נוסף של 1250 ש"ח בו חוייבה המבקשת ובגינם ניתנה החלטה ביום 6/12/13. עוד קובעת הרשמת הנכבדה באשר לשכר טרחת עו"ד כי על המבקשת לשאת בנוסף לשכר טרחת עו"ד עליו הוחלט בהחלטה מיום 6/12/13 , בסך של 1000 ₪. הרשמת הנכבדה קבעה כי לאחר שהמבקשת תבצע תשלום של החוב בתיק ההוצאה לפועל וכן בגין שכר טרחת עו"ד, ייסגר התיק.

המבקשת טוענת כי החלטת הרשמת נשוא הערעור, מוטעית. לטענת המבקשת אין כלל חוב שכן שולמו דמי השכירות בגינם של חודשים 1/13 ו 2/13. המבקשת שבה על טענתה כי תיק ההוצאה לפועל לא היה אמור להיפתח מתחילה ולאור המסוכם בין הצדדים בערעור הקודם אשר התנהל בפני בית משפט זה, לא היה מקום לאשר הגדלת קרן החוב כפי שאושרה. לטענת המבקשת, הרשמת הנכבדה לא התייחסה לשינוי בגרסאות המשיבה באשר למקורו של החוב בתיק ההוצאה לפועל ולפיכך החלטתה כי על המבקשת להוסיף ולשאת בשכר טרחה נוסף כמו גם בחוב בתיק ההוצאה לפועל היא שגויה ויש להורות על סגירתו של תיק ההוצאה לפועל וביטול חיובה של המבקשת בשכר טרחת עו"ד נוסף.

המשיבה טענה כי כל המחלוקת בין הצדדים ובכלל זאת עניין שכר טרחת עו"ד הושב בידי ערכאת הערעור אל הרשמת הנכבדה ולפיכך לא הייתה מניעה כי תינתן ההחלטה נשוא הערעור הנוכחי בידי הרשמת הנכבדה. עוד טוענת המשיבה כי בוצעה הקטנה כפולה בסך 2500 ₪. הן בידי לשכת ההוצאה לפועל, בעקבות החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 6/12/13 והן על ידי המשיבה. משנוכחה המשיבה בכך מיהרה להגיש בקשה להגדלת קרן ורשמת ההוצאה לפועל אכן נעתרה לבקשה. לטענת המשיבה, משעה שקבעה רשמת ההוצאה לפועל כי הקטנת קרן שכזו אינה הגיונית וסבירה שכן היא מביאה לגובה חוב שלילי ומשעה שקבעה כי התשלום ששולם בידי המבקשת שולם באיחור, הרי שעל המבקשת לשלם את שכר טרחת עוה"ד אשר נקבע בידי הרשמת הנכבדה.

עוד טענה המשיבה כי לא היה מקום כלל להגשת ערעור באשר אין המדובר בהחלטה על בקשה בטענת "פרעתי" כי אם על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בעניין שכר הטרחה ובקשותיה של המשיבה לביטול החלטה אודות הגדלת קרן החוב. לכן היה מקום להגשת בקשת רשות ערעור ולא ערעור במועדים הקבועים בדין. המשיבה עתרה איפוא לדחיית הערעור.

דיון :

הצדדים התייצבו לדיון ביום 20/10/14 והשלימו טיעוניהם בפני בית המשפט.

יודגש ויצוין כי זוהי הפעם השנייה בה נדרשת רשמת ההוצאה לפועל לעסוק בדיוק באותן מחלוקות בהן נדרשה להכריע בהחלטתה מיום 6/12/13 ועל אף שהצדדים הגיעו לידי הסכמות במסגרת ערעור קודם והוסכם כי אך נושא שכר טרחת עו"ד בתיק ההוצאה לפועל ידון בפני רשמת ההוצאה לפועל, שבו הצדדים ושטחו בפני רשמת ההוצאה לפועל שוב את מלוא טענותיהם וזו נדרשה לדון בהן שוב. יתרה מזו, אף ערכאה זו נדרשה פעם נוספת לאותן המחלוקות בדיוק ועל התנהלות זו של הצדדים יש לתת את הדעת.