דמירי נ' מצארווה

המערער הגיש ערעור על החלטתה של כב' הרשמת חבקין מיום 17.9.2017 אשר חייבה אותו בהפקדת ערובה בסך של 2,500 ש"ח.

הרקע לערעור

1.ביום 25.4.2017 הגיש המערער תביעה כנגד המשיב לקבלת זכויות מזכויות שונות בגין תקופת עבודתו אצל המשיב ונסיבות סיומה, ובכלל זה, פיצוי בגין הפרת חובת השימוע, פיצוי בגין אי מתן טופס הודעה לעובד, הפרשי שכר מינימום בענף הבנין, דמי הבראה, הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות ועוד.

2.ביום 1.8.2017 הגיש המשיב כתב הגנה וכן בקשה לחיוב המערער בהפקדת ערובה. המשיב הכחיש במסגרת כתב ההגנה את טענות המערער ברובן. כך, למשל, טען כי לאור הפרות משמעת חוזרות ונשנות של המערער נאמר לו, בשיחה שהתקיימה 40 ימים לפני מועד ניתוק יחסי עובד ומעביד, כי אם יעמוד בסורו, ימשיך לאחֵר ולא להגיע לעבודה, תסתיים עבודתו בעוד 40 ימים.

3.המשיב אף טען להתיישנות חלק מרכיבי התביעה, כי כל הכספים שולמו למערער כסדרם ובהתאם להנחיות שירות התעסוקה ועל כן לא חב המשיב למערער תשלומים בגין הפרשי שכר מינימום הפרשי פיצויי פיטורים. עוד ציין המשיב כי המערער הוסע בהסעה על חשבונו של המשיב ובשל איחוריו, כך נטען בכתב ההגנה, נגרמו למשיב נזקים רבים.

4.בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה ציין המשיב כי עומדת לו עילה לחיוב המערער בהפקדת ערובה מן הטעמים הבאים:

1.התובע הוא תושב שטחים

2. במידה ותדחה תביעתו של המערער ותפסקנה נגדו הוצאות /ואו שכר טרחת עו"ד יעמוד המשיב בפני שוקת שבורה בהעדר אפשרות לגבות את התשלום.

3. התובע הגיש תביעה "סתמית, ללא בסיס, תוך תאוות בצע ותו לא. התובע לא תמך את תביעתו באף לא מסמך המוכיח מי מטענותיו המופרכות" (ר' סעיפים 3-1 לבקשה).