ע"ר 51903-04-15

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפנינו "ערעור דחוף" על החלטתו של רשם בית דין, השופט כאמל אבו קאעוד, מיום 29.4.2015, שבה נדחתה בקשתו של המערער לשנות את מועד הדיון.

   רקע:

2. המערער הגיש ערעור (ע"ע 64442-01-15), שבו ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (סע"ש 40200-09-13). בפסק דינו של בית הדין האזורי נתקבלה חלקית תביעתו של המערער, כך שנדחתה תביעתו לביטול פיטוריו, ונפסק לו פיצוי כולל בגין הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים בסך של שבע משכורות. דיון בערעור נקבע ליום 22.12.2015.

3. בעת הגשת הודעת הערעור הועסק המערער במשיבה, כממלא מקום של עובדת שיצאה לחופשת לידה.

4. ביום 20.4.2015 הודיעה המשיבה למערער על פיטוריו, אשר יכנסו לתוקף ביום 20.5.2015. ביום 26.4.2015 הגיש המערער בקשה דחופה לסעד זמני בערעור.

5. בהחלטת השופט איטח מיום 27.4.2015 נקבע כי יוקדם הדיון בערעור ליום 21.5.2015 שעה 11:00, והוצע לצדדים לאחד את הדיון בבקשה לסעד זמני עם הדיון בערעור.

6. ביום 28.4.2015 הגיש המערער "בקשה לשינוי מועד דיון", במסגרתה עתר לשינוי מועד הדיון מנימוקים אלה: לבאי כוחו של המערער, עו"ד רועי פוליאק ועו"ד רון דינור, נקבעה ישיבת הוכחות ליום שלם בהליך בבית הדין האזורי בתל אביב; ישיבת ההוכחות נדחתה פעמיים כתוצאה מהליכי גישור, שלא נשאו פרי, ובאי כוח המערער התחייבו (באופן חברי) בפני באת כוח התובעת בתיק ההוכחות כי לא יוגשו על ידם בקשות דחייה יזומות; הגם שבמשרדם של באי כוח המערער עורכי דין נוספים, שני התיקים טופלו ומטופלים על ידם מלכתחילה באופן אישי ובשניהם כרוכות סוגיות עובדתיות ומשפטיות מורכבות ויוצאות דופן. נוכח האמור, התבקש בית הדין לשנות את מועד הדיון, אך לקבוע את מועד הדיון בסמוך למועד כניסת הפיטורים של המערער בתוקף.

7. בתגובה לבקשה הודיעה המדינה כי לא הומצאה לה הבקשה לסעד זמני; על פני הדברים, מקומה של הבקשה לסעד זמני להתברר במסגרת הליך מתאים לפני בית הדין האזורי ולא במסגרת הליך הערעור, ומכאן שכלל לא ברור כי נדרשת הקדמת מועד הדיון, והמדינה תתייחס לשאלת הסמכות העניינית לאחר שתומצא לה הבקשה לסעד זמני; בשלב זה, המדינה מותירה את ההחלטה בבקשה לשינוי מועד הדיון לשיקול דעת בית הדין.