ע"ר 42168-03-16 רענן נ' ריזנבך

1.מונחת לפני בקשה שהגישה המבקשת, ביום 20.03.2016, להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' הרשמת עינת רביד) מיום 28.01.2016 (עמ"ש 13689-12-15) הדוחה בקשתה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (להלן: "ההחלטה").

2.לטענת המבקשת הערעור לא הוגש במועד הקבוע בדין מחמת טעות "בנוגע לאופי הדיוני" של ההליך - טעות אשר מהווה, לשיטתה, "טעם מיוחד" להארכת המועד.

המבקשת תחת הגשת ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי הגישה בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון, בקשה אשר נדחתה ביום 16.03.2016 על ידי כב' הרשמת דנה כהן – לקח, מהטעם כי ההחלטה אינה "פסק דין" חרף כותרתה אלא "החלטה אחרת".

החלטת בית המשפט העליון נמסרה לבאת כוח המבקשת, ביום 17.03.2016, בשיחת טלפון שערכה עם מרכז המידע של בתי המשפט (סעיף 2 לבקשה).

2.1עוד טוענת המבקשת כי טעות באת כוחה נבעה עקב "טענותיו המהותיות של ביהמ"ש הנוגעות לערעור ומשליכות על ניהול ההליך כולו", מה גם ש"יש להעדיף משפט צדק על פני סגירת שערים בהתבסס על טעות דיונית" (סעיפים 5 ו- 14 לבקשה).

3.המשיב מתנגד לבקשה ועותר לחיוב בהוצאות, זאת משלטענתו "התנהלות המבקשת בבקשות החוזרות ונשנות להארכת מועד, בשל השיהוי בהגשת כתבי בי דין במועד, הינו המשך להתנהלותה במהלך הדיונים ולא לחינם היווה "השיהוי אחד השיקולים העיקריים לדחיית התביעה" (סעיף 1 לתגובת המשיב).

3.1לטענת המשיב ההחלטה ניתנה עוד ביום 28.01.2016 ועל אף העובדה שבאת כוח המבקשת צפתה בהחלטה עוד באותו היום, הרי שאת מניין הימים להגשת הבקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון החלה למנות רק מיום 04.02.2016 – המועד בו התקבל פסק הדין בדואר, כך, שלשיטתו, הוגש ההליך לבית המשפט העליון בחלוף המועד הקבוע בדין (סעיף 12 לתגובת המשיב).

3.2עוד טוען המשיב כי בהתאם לתקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות"), ערעור על החלטת רשם יהא בתוך 20 יום מהיום שבו ניתנה ההחלטה, בעוד שמיום מתן פסק הדין (28.01.2016) ועד ליום בו עתרה המבקשת בבקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון (20.03.2016) חלפו 51 ימים (סעיפים 14-12 לתגובת המשיב).

4.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, להוראות הדין ולפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להדחות.