ע"ר 41082-09-14 בן שוקרון נ' סניף 718

לפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) השופטת ברכה לכמן מיום 20.7.14 ולפיה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן נגדו ביום 15.9.13 בהעדר בקשת רשות להתגונן (תא"ק 25252-06-13).

לאחר עיון בכתב הערעור ובעיקרי הטיעון מטעם הצדדים ולאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים בפניי היום, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

המערער טען בבקשתו לביטול פסק הדין, כי הוא מעולם לא קיבל את כתב התביעה, כמו גם את הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ועל כן, חובת הצדק מחייבת את ביטולו של פסק הדין.

לחלופין טען המערער, כי יש לבטל את פסק מתוקף שיקול דעת בית המשפט, שכן סיכויי הגנתו לגוף התביעה הינם גבוהים.

ההחלטה נשוא הערעור הינה החלטה מנומקת המעוגנת בדין, לא נפל בה פגם ולא הובא טעם המצדיק התערבות בה:

בכל הנוגע לטענת אי ההמצאה - לאחר דיון שהתקיים בבקשה, במסגרתו העידו המערער ופקיד המסירה מטעם המשיב, נתקבלה ע"י כב' השופטת עדותו של פקיד המסירה ולפיה הוא ביצע מסירה של כתב התביעה להורי המערער, במקום מגוריו הרשום של המערער, אשר אישר כי זוהי כתובת מגוריו. נקבע בהחלטה כי עדות פקיד המסירה לא נסתרה ולא הופרכה וכי נמצא חיזוק לעדותו בפרטים רלוונטיים אותם הוא רשם על גבי אישור המסירה.

ההחלטה, אפוא, התבססה על קביעת ממצאים עובדתיים, כאשר כב' השופטת קיבלה והעדיפה את עדות פקיד המסירה על פני עדות המערער.

הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הראשונה, אלא במקרים חריגים וקיצוניים. המקרה שלפנינו איננו נמנה על אחד מאותם מקרים.

זאת ועוד, בדין נזקפה לחובת המערער העובדה שהוא נמנע מלהגיש תצהיר של הוריו, שלטענתו לא קיבלו את כתב התביעה, ולזמנם כעדים לדיון שהתקיים בבקשה.