ע"ר 36864-10-14 פנץ נ' יצחקי

ערעור על החלטתה מיום 19.9.14 של רשמת בית המשפט (גב' קרן כ"ץ) במסגרתה דחתה את בקשת המערער למחיקת כותרת התביעה שהוגשה כנגדו בסדר דין מקוצר, וכן את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן למשך 30 ימים לאחר ההכרעה בבקשה למחיקת הכותרת.

דין הערעור להדחות אף בלא צורך בקבלת תשובה.

די לי כי אפנה להחלטת בית המשפט העליון (מפי כבוד השופט [כתוארו אז] א' גרוניס), ב-רע"א 10227/06 משה בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג, שם נאמר כי בקשה להארכת מועד להגיש תשובה לתובענה בהמרצת פתיחה עד לאחר בירור השאלה האם התובענה ראוי תתברר במסגרת בה הוגשה, אינה אלא דרך טקטית בה נוקטים משיבים בהמרצות פתיחה "ונתבעים בתביעות שונות", שנועד להקשות על ניהול יעיל של הדיון, ולכן נקבע שיש להגיש את התשובה (או את בקשת הרשות להתגונן) ביחד עם הבקשה להעברה לפסים רגילים (או מחיקת כותרת, על פי העניין), וזאת על מנת שבית המשפט יבחן את שתי הבקשות גם יחדיו.

לא די בכך שיש סיכוי סביר לטענות המקדמיות בבקשה למחיקת כותרת אלא גם יש – במצבים החריגים ויוצאי הדופן בהם ראוי ליתן ארכה להגשת כתבי הטענות לגופם, להראות שמתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, שעל פני הדברים יש סיכוי סביר לטענה הדיונית, והשני שהנתבע חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונאליים על מנת להתגונן לגופם של דברים.

טוען המערער כי ההחלטה בעניין בובליל הנ"ל מתייחס אך ורק לתובענה בהמרצת פתיחה, ודברי בית המשפט העליון ביחס לתביעה בסדר דין מקוצר, רשות להתגונן ומחיקת כותרת נאמרו על ידו אגב אורחא, כדוגמא, ואינם מחייבים, כאשר לשיטת המערער דברי בית המשפט העליון מהווים המלצה בלבד ביחס להתנהלות הניהולית-דיונית.

אקדים את המאוחר ואציין שינה של טענה זו להדחות.

הלכת בית המשפט העליון בענין בובליל מחייבת גם ביחס לתבוענות בסדר דין מקוצר, וגם אם לשיטת המערער אין המדובר אלא באמרת אגב, הרי הדיון המקביל ביחס להתנהלות דיונית של נתבעים שעניינה הערמת קשיים דיוניים לניהול ההליך במסגרת המרצת פתיחה, נכון ויפה גם בענייננו ביחס לתביעה בסדר דין מקוצר וביחס לבקשות הדיונית ביחס למחיקת כותרת, ומחייבים את בתי המשפט בערכאה דיונית לנהוג על פי ההלכה.

עוד נציין כי גם בית המשפט העליון עצמון ראוה את ההחלטה בעניין בובליל כמחייבת לעניין תובענות בסדר דין מקוצר (ראו למשל רע"א 1206/09).

ביחס לבקשה למחיקת כותרת באשר לטענה כי התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דיו מקוצר – ציינה הרשמת הנכבדה, ובצדק, שיש צורך לצרף ראשית ראייה בכתב להתקשרות והלסכם שבין הצדדים ואין צורך לצרף ראייה לכל סכום וסכום שנתבע. משצורף הסכם המכר שנערך בין הצדדים עלי חתום המערער, הרי מולאה החובה לפי הפסיקה לצרף את הראייה המתאימה. כל יתר הטענות הן טענות הגנה שמקומן בבקשת רשות להתגונן.

הרשמת אף ציינה כי המבקש לא פירט את הנסיבות יוצאות הדופן שיצדיקו דיון בבקשתו מבעוד מועד, ואין להוסיף על דברים אלו.

החלטת הרשמת הנכבדה סבירה ונכונה, ואין מקום להתערב בה.