ע"ר 35485-11-15 שאולי נ' שאולי

 בפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת קרן כץ מיום 28.10.15, במסגרתה דחתה את בקשת המערער להטלת עיקול על כספים המצויים בתיק הוצאה לפועל, שבו המערער הינו החייב והמשיב הינו הזוכה, (להלן: "ההחלטה").

המערער הגיש תביעה כנגד המשיב, בטענה העיקרית, כי המשיב, הלווה לו סכום של 65,000 ₪ והמערער נאלץ לשלם ריביות בסכום של 254,800 ₪.

ניתן צו לעיקול במעמד צד אחד ביום 30.7.15, שפקע הואיל והמערער לא הפקיד את ערבויות הנדרשות.

משכך הוגשה בקשה חדשה למתן צו עיקול.

כבוד הרשם ביטון, (כתוארו אז), קבע, כי העביר את הבקשה לטיפולה של כבוד הרשמת כץ, לקביעת דיון, מהטעם כי סבר שלמרות שניתן צו עיקול קודם לכן, לא מצא להיעתר לבקשה בשנית במעמד צד אחד.

כבוד הרשמת כץ, קיבלה את הבקשה לטיפולה, וקבעה ביום 27.10.15, כי למרות שלדעתה, לא היה מקום כלל להידרש לבקשה בהעדר הוראות מתאימות בתקנות, בחנה את הבקשה, כאילו הוגשה לכתחילה, ולא מצאה לנכון להורות על סעד של עיקול זמני, בעיקר מהטעם, כי בינתיים הוגשה תגובת המשיב וכן כתב הגנה, מהם עולה כאמור בהחלטה כי:

"לכן אני מוצאת כי עילת התביעה אינה חזקה כפי שנטען. ישנן ראיות הפוכות כמו הסכם עקרונות שצורף כנספח ד' לכתב התשובה לפיו חתום התובע כי הוא חייב סך של 270,000 ₪ לנתבע רק מחודש מאי שנה זו...."

המערער לא הסכין עם החלטה זו והגיש את הערעור שבפניי.

לאחר קבלת התגובה לערעור והבהרה לה מטעם המערער, נקבע דיון שהתקיים במעמד הצדדים במסגרתו נשמעו טיעונים בעל פה.

פס"ד זה ניתן לאחר שמיעת הצדדים ודיון לגופו של הערעור.

טענות הצדדים: