ע"ר 32790-11-16

 פסק - דין

1.בתאריך 14/11/16 הגישה המערערת ערעור (להלן:"הערעור") על פסק דינה של כבוד הרשמת לובנא תלחמי-סוידאן, אשר ניתן ביום 14/10/16 במסגרת תיק ס"ע 58596-09-15 (להלן: "פסק הדין"), בו חוייבה המערערת לשלם למשיבה סכום של 33,028 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/5/13 ועד ליום התשלום בפועל.

כן חוייבה המערערת, במסגרת פסק הדין, לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

2.בתאריך 12/12/16 הגישה המשיבה את תגובתה לערעור (להלן:"התגובה") ובתאריך 21/12/16, התייצבו הצדדים ביחד עם באי כוחם לדיון בערעור (להלן:"הדיון").

3.מהלך הדיון

במסגרת הערעור ביקשה, גם המערערת, שפסה"ד יעוכב עד הכרעה בערעור, אלא שבקשתה זו נדחתה כמפורט בהחלטה מיום 28/11/16. 

בתחילת הדיון בערעור, התקיים דיון בלתי פורמלי, במהלכו הציע, ביה"ד, לצדדים הצעת פשרה לפיה.

בשלב מסויים נראה היה שהצעה זו תתקבל אבל בסופו של דבר ובשל שינוי שביקשה המערערת לערוך בהצעה, לא התממש סיכוי זה ולצדדים ניתנה אפשרות לחדד ולסכם טענותיהם, בעל פה, כפי שאף עשו.

בסיום הדיון קבע, ביה"ד, כי הערעור יוכרע על סמך כל החומר המצוי בתיק ועל סמך טענות הצדדים לפניו. 

4.להלן עיקרי טענות בא כח המערערת, כפי שמצאו ביטוי בערעור וכפי שנטענו על ידו, בדיון:

א.פסק הדין שגוי מעיקרו בהיותו נוגד לחלוטין את לשונו של סעיף 8א (1) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק") וכן בהיותו נוגד את הפסיקה אותה איזכרה/הגישה המערערת.

ב.פסק הדין, אם יוותר על כנו, ייצור אנדרלמוסיה בכל הקשור ללשונו הברורה של החוק המדבר על התפטרות לרגל נישואין ולא לרגל חגיגה, כזו או אחרת, שאולי מצביעה על קשירת יחסים.

ג.בהתאם לפסיקה הרלוונטית, גם מקרים בהם בני זוג היו ידועים בציבור, לא הוכרה התפטרות אחד מהם כהתפטרות לרגל נישואין שכן החוק והפסיקה לא הרחיבו מונח זה מעבר למונחו הרגיל של נישואין דתיים או אזרחיים.

ד.פסק הדין שגוי גם באופן בו התייחס לכתב הסילוק הכללי, עליו חתמה המשיבה ביודעין ולאחר שהתייעצה עם עורך דין מטעמה.