ע"ר 30412-01-14 אלמוג נ' מ.כ.י. יעוץ וניהול בע"מ

השאלה המרכזית המתעוררת בערעור שלפניי היא האם יש להיעתר לבקשת בעל דין לביטול החלטה שניתנה בהעדר התייצבות מצדו ואשר סיימה את ההליכים בעניינו, וזאת משחלפו שבע שנים מעת מתן ההחלטה ועד להגשת הבקשה לביטולה.

1. נעמוד תחילה על עיקרי העובדות הצריכות לעניין.

    

2. בראשית שנת 2005 הגישה המשיבה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיק על סך 953,000 ₪ (נספח ח' למוצג 1 בתיק מוצגי המשיבה). ביום 24.2.05 הגיש המערער, שלא היה מיוצג באותה עת, התנגדות לביצוע השטר (מוצג א' לתיק מוצגי המערער). בהתנגדות טען המערער, בין היתר, כי מנהל המשיבה שעמו היו למערער קשרים עסקיים גנב מהמערער את השיק ולאחר שנים מילא את פרטי השיק, זייף את חתימת המערער והגיש את השיק לביצוע.

    

3. ההתנגדות הועברה לבית המשפט. הדיון שנקבע בהתנגדות נדחה מספר פעמים נוכח הודעות המשיבה על הליכי בוררות בין הצדדים. ביום 6.11.05 הורה בית המשפט על דחיית הדיון ליום 24.4.06 תוך שהבהיר כי לא תינתן דחייה נוספת בשל הליכי הבוררות (נספח י' למוצג 1 בתיק מוצגי המשיבה). המערער לא התייצב לדיון שנקבע ליום 24.4.06. בפתח הישיבה הודיע ב"כ המשיבה (דאז), בין היתר, כי "הצדדים החלו בהליך של בוררות שמנהלים אותו בעצמם אבל המבקש לא הופיע לשם בחודשיים שלושה האחרונים. הוא טוען שהוא מתכוון להמשיך בהליכים הללו". ב"כ המשיבה לא עתר להורות על מחיקת ההתנגדות בשל אי התייצבות המערער. חלף כך ביקש כי ייקבע מועד נוסף לדיון (פרוטוקול הדיון צורף כנספח י"א למוצג 1 בתיק מוצגי המשיבה).

    

4. בית המשפט (כבוד הרשם (כתוארו אז) נ' פלקס) קבע, בהחלטתו במעמד הדיון, כי ההזמנה לדיון נמסרה לידי המערער וב"כ המשיבה אף מסר לו על מועד הדיון בשיחה שקיימו יום לפני הדיון. משלא ניתן כל נימוק לאי התייצבותו של המערער סבר בית המשפט כי יש לראות במערער כמי "שזנח את בקשתו" ולפיכך הורה על מחיקת ההתנגדות (נספח י"א למוצג 1 בתיק מוצגי המשיבה) (להלן: "החלטת המחיקה"). בכך הפך השיק לפסק דין. החלטה זו היא ההחלטה שביטולה התבקש בעבור שנים.

    

5. בטרם פירוט ההתרחשויות שלאחר מכן, יוער כי המערער טען שבהתאם להסכמתו עם ב"כ המשיבה היה על ב"כ המשיבה, שהתייצב לדיון, לבקש במהלך הדיון מבית המשפט לעכב את ההליכים בשל הבוררות. הלכה למעשה לא טענה המשיבה אחרת (ראו, למשל, ס' 30.2 למוצג 1 בתיק מוצגי המשיבה, ממנו עולה כי לשיטת המשיבה בפועל התבקש עיכוב הליכים, כמוסכם, אלא שבית המשפט בחר שלא להיעתר לבקשה, ראו גם התייחסות המשיבה בס' 27 לעיקרי הטיעון מטעמה להסכמת הצדדים לעיכוב ההליכים). מכל מקום ברור כי קודם להחלטה החלו הליכי בוררות בין הצדדים וכי פני הצדדים היו להמשך בירור העניינים בגדרי בוררות. לעניין זה תהיה חשיבות בעת בחינת התנהלות שני הצדדים בתקופה שלאחר החלטת המחיקה.