ע"ר 25230-09-14 בלומברג ואח' נ' פולומבו ואח'

1.לפניי ערעור על החלטת כב' הרשם א' פוני מיום 26.8.2014 לפיה קיבל את בקשת הארכה הרביעית של המשיבים להגשת כתב הגנה, וזאת עד ליום 1.11.2014.

2.ביום 27.2.2014 הגישו המערערים כתב תביעה בסדר דין מהיר. עניינה של התביעה בטענה כי מעצרו של מערער 1 היה לא חוקי, וכי המשיבים התרשלו בכך שעצרו את מערער 1 והותירו את בנו, מערער 2 – הסובל ממחלת לב – לבד בשטח וללא השגחה הורית.

3.שתי ארכות להגשת כתב הגנה ניתנו בהסכמת בעלי הדין (ארכה של 30 ימים ולאחריה ארכה של 20 ימים נוספים). ביום 15.6.2014 הוגשה בקשה שלישית במסגרתה התבקש בית המשפט לעכב את ההליכים עד למתן החלטה בתיק החקירה. במסגרת הבקשה הודיעו המשיבים לבית המשפט כי ביום 31.1.14 נפתח נגד התובע תיק חקירה בגין חשד לביצוע עבירות שהובילו למעצר העומד ביסוד כתב התביעה. במועד הגשת הבקשה טרם ניתנה החלטה בעניין הגשת כתב אישום. לטענת המשיבים, חלק ניכר מהעובדות הנטענות בכתב התביעה קשורות במישרין לעובדות הנבדקות במסגרת תיק החקירה. לפיכך, בנסיבות בהן טרם הסתיימה החקירה, ניהול ההליך עשוי לשבש ולסכל את עבודת הרשות החוקרת בשל הצורך לאסוף חומר חקירה ולחשפו במסגרת ההליך האזרחי. עוד נטען כי ללא המתנה לתוצאות סיום החקירה, לא ניתן להכריע בשאלת ייצוגו של משיב 1. על יסוד בקשה זו ניתנה ארכה של 30 ימים להגשת כתב ההגנה.

ביום 15.8.2014 הוגשה בקשה נוספת להתליית ההליכים עד קבלת החלטה בהליך הפלילי, או לחלופין הארכת מועד להגשת כתב הגנה ב-30 ימים, וביום 25.8.2014 הוגשה בקשה דחופה למתן ארכה להגשת כתב הגנה. בבקשה נטען כי נוכח העובדה שההליך הוגש במסגרת של סדר דין מהיר על הנתבעת לצרף לכתב ההגנה את כל המסמכים הרלוונטיים; ומטבע הדברים, יכללו אלה גם את תיק החקירה. בנסיבות בהן החקירה טרם מוצתה וטרם הוחלט אם יוגש כתב אישום, נטען, תסוכל האפשרות לנהל את ההליך הפלילי, או לנהל את הגנת המדינה בהליך האזרחי. על כן התבקש בית המשפט להתלות את ההליכים או לחלופין לדחות את המועד להגשת כתב הגנה ב-6 חודשים. ביום 26.8.2014, ולאחר שהוגשה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, קבע כב' הרשם פוני כי הארכה המתבקשת אינה סבירה, ונאות להאריך את המועד להגשת כתב הגנה עד ליום 1.11.2014. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

4.לטענת המערערים, המשיבים מזלזלים בבית המשפט ובמערערים ומתעלמים מסדרי הדין והמועדים. לטענתם, ניתנו בהליך האמור ארכות בסך כולל של יותר מחצי שנה. התנהלות זו, לגישתם, אינה סבירה ופוגעת בזכויות המערערים. לפי הטענה, קיומו של הליך פלילי אינו מצדיק, כשלעצמו, עיכוב של הליך אזרחי המתנהל באותו עניין, ולפיכך, לא היה מקום להיענות לבקשת הדחייה האחרונה, ולא כל שכן, למתן ארכה של חודשיים וחצי.

5.המשיבים, לעומת זאת, טוענים כי החלטת כב' הרשם מאוזנת. לטענתם, כל בקשות הארכה הוגשו טרם חלף המועד להגשת כתב הגנה והטעם שהציגו היה כבד משקל. לפי הטענה, ניהול התביעה תוך צירוף חומר החקירה וחשיפתו היו מסכלים את עבודת הרשות החוקרת, ופותחים למעשה פתח בפני חשודים לעיין בחומר חקירה טרם הסתיימה מלאכתה של הרשות החוקרת. בנוסף, נטען, נדרשה שהות על מנת לבחון את שאלת החסינות של משיב 1.

6.לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין אני סבורה כי דין הערעור להידחות. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מעגנת את סמכותו של בית המשפט להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק מטעמים מיוחדים שיירשמו. בעניין שלפניי מספר טעמים תומכים בהחלטת כב' הרשם פוני. ראשית, בקשות הארכה הוגשו טרם הסתיים המועד. שנית, לבקשות הוצג טעם ממשי הנעוץ בחקירה הפלילית המתקיימת נגד מערער 1 ובחשש שמא כתב ההגנה, והחומר שייחשף במסגרתו, ישפיעו על ניהול החקירה. שלישית, בבקשה הוצג נימוק בעל משקל לפיו נוכח אופיו הייחודי של ההליך המתנהל בסדר דין מהיר, שומה על המשיבים להגיש עם כתב ההגנה את כל האסמכתאות והחומר הרלוונטי להליך. ברי כי משעה שטרם הסתיימה החקירה והוחלט אם יוגש כתב אישום, משמעות הגשת החומר היא חשיפת חומרי החקירה שהמערערים אינם חשופים להם בשלב זה של ההליכים. רביעית, הגם שלמערערים זכות לכך שההליך בעניינם יתקדם במהירות הראויה, לא נראה כי נגרם להם נזק משמעותי הגובר על הטעמים שהוצגו בתמיכה לבקשות הדחייה. על כל אלה יש להוסיף שהדחייה שניתנה לבסוף על ידי כב' הרשם הייתה קצרה משמעותית מהתקופה שהתבקשה.

7.בנסיבות אלה אין מקום להתערב בהחלטת הרשם. יצוין כי, אכן, כטענת המערערים, טוב היה אילו נרשמו הטעמים המיוחדים בהחלטת הרשם. יחד עם זאת, ניכר כי טעמים אלה היו ברורים מתוך בקשת המשיבים לגופה, עליה ניתנה ההחלטה האמורה.

8.אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות.