ע"ר 21663-07-14.28 זיד בלעוס נ' ריאד חאמד

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שניתן בתיק ס"ע 29295-01-13 ביום 05/06/14, ע"י כב' הרשמת דר' רויטל טרנר (להלן: "פסק הדין"), וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש ע"י המערער.

בפסק הדין חויב המבקש לשלם למשיב סך של 24,455₪ במונחי קרן וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000₪.

2. לטענת המבקש, בפסק הדין נפלו טעויות מהותיות, וסיכויי הערעור להתקבל – טובים.

לטענתו, מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וייגרם לו נזק בלתי הפיך ככל שיקויים פסק הדין.

בהקשר זה נטען כי במהלך הדיון בתיק לא הציג המשיב כל מסמך ממנו ניתן ללמוד כי יש לו יכולת כלכלית כלשהי, ועל כן ככל שישולמו הכספים והמבקש-המערער יזכה בערעור, לא ניתן יהא להשיב המצב לקדמותו.

לבסוף, טען המבקש כי המשיב השתהה בהגשת התביעה שנים ארוכות, כך שלא ייגרם לו נזק אם ימתין ככל שיעוכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

3.יוער כי עוד בטרם הועברה הבקשה לתגובת המשיב, הוגשה מצידו בקשה לדחיית הערעור על הסף בשל הגשתו לאחר המועד שנקבע בדין לעניין זה.

בנוסף, טען בתגובתו לבקשה כי מדובר בערעור המושתת על טענות סרק, כי אין הצדקה לעיכוב הביצוע, וכי אינו נתון בכל בעיה כלכלית.

4. הדין החל –

סמכותו של בית דין זה לעיכוב הליכים לאחר שנתן פסק דין קבועה בתקנה 129 (2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, המאמצת את תקנות 466-471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

הכלל הוא כי מי שזכה בדין, זכאי לממש את פרי זכייתו. לפיכך, יעוכב ביצוע פסק דין אם שוכנע בית הדין כי לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, ובשים לב לסיכויי הצלחת הערעור.