ע"ר 21307-03-15

לפני הודעת ערעור על החלטתו של כב' הרשם ירמיהו, מיום 18.2.15, במסגרתה מצא להורות על עיכוב ההליכים בעניינו של המשיב, ללא כל תנאי.

לאחר עיון בבקשה , בתגובה , בתשובה ובהבהרות אשר הוגשו על ידי המערערת, באתי לכלל מסקנה כי דין הודעת הערעור להידחות. טעמיי להלן.

אקדים ואציין כי בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון, לא בנקל תמצא ערכאת ערעור להתערב בהחלטתו של מותב דיוני. רק מקום בו קיים פער היורד לשורשו של עניין, בין ההלכה הנוהגת להחלטה, או בין הנתונים העובדתיים לתוצאתם, תקום ההצדקה להתערבות בהחלטה.

איני מוצאת כי החלטתו של כב' הרשם מצדיקה התערבות כזו המתבקשת במקרה זה, ודי בכך כדי להביא לדחיית הערעור.

עוד אציין כי החלטתו של כב' הרשם הינה החלטת ביניים, עד למועד הדיון בבקשה ואין היא סוגרת את הגולל בפני טענות הצדדים.

שמורות לצדדים כל טענותיהם, אלא שכב' הרשם מצא להורות על עיכוב ההליכים, עד ובכפוף לדיון.

לכאורה, ובזהירות המתבקשת אציין כי קיימות בין הצדדים מחלוקות מהותיות, לרבות לעניין דרך התנהלות המערערת באשר להליכים המשפטיים, כמו גם לעניין סוגיות הנוגעות לגופו של עניין לרבות שאלת ערבותו של המשיב ושאלת קיומו של הסכם "חדש".

שעה בה מדובר בסוגיות עובדתיות, ושאלת עיכוב ההליכים תלויה, בין היתר, בשאלת סיכויי ההליך, אין לראות את החלטת כב' הרשם כבלתי סבירה בנסיבות המקרה.

גם הסוגיות הנוגעות לשאלת הצורך במתן הארכה להגשת ההתנגדות ( דהיינו האם בוצעה מסירה כדין אם לאו) ראוי כי ימצאו פתרונן, בכפוף לדיון בבקשה לגופה, תוך ששמורות לצדדים טענותיהם.

משנתתי דעתי לכלל השיקולים הצריכים לעניין איני מוצאת לקבל את הערעור וזה נדחה. איני מוצאת לעשות צו להוצאות.