ע"ר 20129-02-15 בודה ואח' נ' אמונה תנועה האישה הדתית לאומית

עניינו של פסק דין זה, בערעור על החלטת כב' הרשם קבאני מיום 27.1.15 לפיה נעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה על ידו בתאריך 23.6.14.

המערערים טוענים כי עסקינן במושכר אשר ננטש במשך עשרות שנים על ידי המשיבה, במבנה נטוש אשר פתחו נאטמו בבלוקים על ידי עירית קרית אתא, זרם החשמל נותק מזה שנים רבות וכן אספקת המים. המשיבה לא שילמה את דמי השכירות לבעלי המושכר משפחת שרמן, אשר המערערים רכשו את הזכויות מהם במשך למעלה מ- 15 שנה, הסבה במחדליה נזק למושכר ועתה לפתע צצה וטוענת לזכויות כלשהן במושכר, שלא הוכחו כלל.

המערערים מסבירים כי רכשו את זכויות הבעלות על כל החלקה, לרבות על המושכר נשוא החלטה זו, מתוך ידיעה והצהרה של הבעלים הקודמים, משפחת שרמן, על נטישת המושכר על ידי השוכרת/המשיבה והפרות בסיסיות שלה את הסכם השכירות ובראשם אי תשלום דמי שכירות משך שנים רבות.

השוכרת, תנועת הפועלות של הפועל המזרחי אשר התאחדה לימים עם תנועת אמונה, היא המשיבה, מיהרה את חוצנה מהמושכר האמור. בנסיבות אלו, טוענים המערערים הפרה המשיבה את הסכם השכירות והקנתה למערערים את הזכות על פי ההסכם והדין, לפנות את המשיבה מן המושכר, ולהשיב להם את החזקה במושכר.

בטעוניהם בכתב ובעל פה בפני בישיבה מיום 25.2.15, הבהירו המערערים כי המשיבה אינה עומדת בשני התנאים העומדים ביסוד ההחלטה לביטול פסק דין. האחד, אישור מסירה הומצא כדין והשני, סיכויי ההגנה קלושים ואין למעשה ראשית ראיה לזכויות כלשהן של המשיבה במושכר.

המערערים טוענים ביחס לנושא ההמצאה, את הטעונים הבאים:

1.שגה הרשם שעה שקבע בהחלטתו כי פסק הדין נגד המשיבה ניתן לאחר שבוצע תחליף מסירה למשיבה באמצעות הדבקה בכתובת הנכס בלבד. פסק הדין מיום 23.6.14, ניתן בעקבות החלטה לאשר תחליף מסירה למשיבה, באמצעות פרסום הזמנה לדין בעיתון יומי נפוץ וזאת בנוסף להדבקה פעמיים של כתבי בית הדין והזמנה לדין, על דלת הנכס באמצעות שליח שאף הגיש תצהיר על הדבקת הזמנה לדין, על דלת הנכס.

2.שגה הרשם שעה שקבע כי היה על המערערים לחפש אחר כתובתה של המשיבה ולא להסתפק בכתובת הנכס שהמשיבה טענה לחזקה בו, עד לאחרונה. כל זאת על רקע ההמצאה הכפולה והפרסום בעיתון. משכך, בוצעה המצאה כדין והטענה שלא בוצעה המצאה כדין, אינה מבוססת ואינה רצינית.

אם אכן טענת המשיבה כי הפכה את המושכר למחסן (דבר שגם הפר לטענת המערערים את ההסכם בין הצדדים), לבטח היה מי מטעמה מבחין באישור המסירה ובכתב התביעה בשתי הזדמנויות שונות.

המערערים טוענים ביחס לסיכויי ההגנה, את הטענות הבאות: