ע"פ 966/15 מדינת ישראל נ' יעקב חזון

 השופטת ד' ברק-ארז:

1. מה צריך להיות עונשו של אדם שחנק את אשתו במשך דקות ארוכות עד אובדן הכרה, לאחר שהתנפל עליה בעודה ישנה במיטתה, והורשע בגין כך בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה?

עיקרי התשתית העובדתית וההליכים עד כה

2. ביום 10.4.2014 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בגינו של אירוע שבו תקף את אשתו, המתלוננת, על רקע רצונה להתגרש ממנו וחנק אותה עד שאיבדה את הכרתה (תפ"ח 21163-04-14, השופט ח' כבוב). בהמשך, ביום 23.10.2014 הוגש כנגד המשיב כתב אישום מתוקן בגדרו של הסדר טיעון, ובו הוכנסו תיקונים מסוימים וכן הוחלפה העבירה המקורית שיוחסה לו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3. האירועים שבגינם הואשם המשיב התרחשו בערבו של יום 2.4.2014 ובלילה שבא אחריו, אך הורתם בכך שבתקופה הסמוכה למועד זה הודיעה המתלוננת למשיב כי ברצונה להתגרש ממנו. באותו יום עצמו המתלוננת מסרה למשיב כתב תביעה שנסב על כך. לאחר שהלכה לישון ונרדמה, בשעה 04:45 לערך, המשיב התיישב על בית החזה של המתלוננת והחל לחנוק אותה באמצעות ידיו. בתם הבגירה של בני הזוג, י', ששמעה את זעקתה של אמה החלה להיאבק בו אך המשיב לא חדל ממעשיו. י' חשה למטבח והצטיידה בסכין מטבח כדי להביא להפסקת התקיפה, אך המשיב המשיך לאחוז בצווארה של המתלוננת שבינתיים איבדה את הכרתה. בשלב זה פנתה י' להתקשר למשטרה ולהזעיק את עזרת השכנים. המשיב חדל ממעשיו רק לאחר חלוף דקות ארוכות. לאחר מכן ניסה המשיב לפגוע בעצמו. עם הגיעם של כוחות המשטרה ומד"א לדירה המשיב נעצר והמתלוננת פונתה לבית חולים וקיבלה טיפול רפואי.

4. ביום 19.10.2014 הורשע המשיב על-פי הודאתו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי כתב האישום המתוקן. הצדדים לא הסכימו על העונש שיושת על המשיב, להוציא הסכמה לעניין פיצויה של המתלוננת בסכום של 70,000 שקל.

5. ביחס למתחם הענישה טענה המדינה כי יש להעמידו על 5 עד 8 שנות מאסר בפועל. כן היא טענה כי יש להשית על המשיב עונש ברף הגבוה של מתחם זה, וזאת בנוסף לעונש מאסר מותנה ולפיצוי בשיעור שהוסכם עליו. כמו כן, הוגש במסגרת הטיעונים לעונש תסקיר נפגעת עבירה שהתייחס לפגיעה הפוסט-טראומטית הקשה שנגרמה למתלוננת כתוצאה מהאירוע, כמו גם לחששה בכל הנוגע להשפעתו של האירוע על בתה, י'.

6. מנגד, באי-כוחו של המשיב טענו כי יש להשית על המשיב עונש קל בהרבה מזה שנטען לו, תוך התחשבות בהיותו אדם נורמטיבי ומתפקד שזכה עד כה רק להערכה ולשבחים במקום עבודתו, ובכך שמעולם לא נהג באלימות כלפי המתלוננת ואף הביע חרטה על מעשיו. כמו כן, הוטעם מטעם המשיב כי הוא לא עשה שימוש בכל כלי נשק ולמעשה "איבד עשתונות" למשך מספר דקות. המשיב הוסיף וטען כי הוא היה זה שהפסיק את מעשה החניקה בסופו של דבר.

7. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה במקרה זה צריך לנוע בין 30 ל-72 חודשי מאסר. בקבעו את העונש שיוטל על המשיב ציין בית המשפט המחוזי כי אין מקום לחריגה ממתחם הענישה שקבע אך התחשב במכלול של נסיבות מקלות, ובהן הפגיעה הרבתי של מעשה העבירה בכל מהלך חייו של המשיב עצמו, בנטילת האחריות על-ידו, וכן בהתנהגותו החיובית עובר לאירוע התקיפה. בשים לב לכל אלה סבר בית המשפט המחוזי כי יש להטיל על המשיב עונש שיהיה קרוב יותר לרף התחתון של מתחם הענישה.

8. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי הטיל על המשיב עונש מאסר בפועל לתקופה של 39 חודשים (בניכוי ימי מעצרו), 12 חודשי מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, וכן פיצוי כספי בסך של 70,000 שקל.