ע"פ 9631-09-15

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת חנה מרים לומפ) מיום 28.6.15 בת"פ 5412-06-14.

כללי

1.המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירת תקיפה ונדון ל200 שעות של"צ, 3 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי. הערעור הוגש לביטול הרשעת המערער ולהורות על ביטול המאסר המותנה.

2.ואלה המעשים: ביום 30.12.13 במסגרת שירות סדיר כשוטר במשמר הגבול, שמר המערער על אדם שעוכב לבדיקה בעמדה המוצבת בחברון. בשלב זה הגיע למקום עבד קראקנה (להלן: עבד), שהשתהה בסמוך למערער ולאותו מעוכב וצחק לעבר המערער. בתגובה, הלם המערער בעבד במספר אגרופים.

טענות הצדדים

3.ב"כ המערער טוען כי עניינו של המערער נמנה על אותם מקרים חריגים בהם ראוי להימנע מהרשעה, בשים לב לנימוקים הבאים: המערער לא הודה כי הלם "בפניו" של עבד, כפי שבשגגה פירט בית משפט קמא בגזר הדין בחלק בו סקר את עובדות כתב האישום (ס' 2 לגזה"ד); עובר לתקיפה, עבד צחק לעבר המערער; לעבד לא נגרם נזק פיזי; גילו הצעיר של המערער בעת ביצוע העבירה; הפגיעה שתיגרם לעתידו המקצועי כתוצאה מההרשעה; מיקומה של העבירה במדרג הנמוך של עבירות האלימות; העדר עבר פלילי; המחיר ששילם המערער על מעשיו, שהועבר מתפקיד לוחם במג"ב לתפקיד לוגיסטי בצה"ל, ומאמציו לשוב לתפקידו הקודם – נכשלו; המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעה, הנשענת, בין היתר, על התרשמותו מאישיותו של המערער והשפעת האירוע על חייו. הסנגור טען עוד כי ההחמרה עם המערער מתבטאת גם ביחס לבני גילו המשרתים כלוחמים ביחידות צה"ל ועליהם חל חוק השיפוט הצבאי, המשליך על רישום פלילי מופחת וקיצור תקופת הרישום הפלילי. זאת, בשונה מחיילי מג"ב, המשוייכים למשטרת ישראל, ועליהם חל חוק העונשין. עוד נטען כי הלכת כתאב באשר לאי הרשעה לא יושמה כהלכה בעניינו של המערער. המערער סיים את שירותו הצבאי בהצטיינות והוגש מסמך באשר לנכות שנקבעה לאימו במל"ל. להמחשת הנזק הקונקרטי – נטען כי המערער עובד כיום בעבודה מועדפת בסיומה יקבל מענק והוא מבקש לעבוד כנהג מונית (לאביו יש מונית), אולם ההרשעה מונעת זאת ממנו (הוגש מסמך משרד הרישוי בדבר דחיית בקשתו לרישיון נהיגה למונית עקב הרשעתו). לסיכום, נטען כי מדובר במקרה חריג וניתן להימנע מהרשעה, צעד שננקט גם מקום שמדובר בשוטרים, בנסיבות המתאימות (ובאה הפניה למקרים בהם נעשה כן בנוגע עם שוטרי מג"ב שהיו מעורבים בעבירות אלימות).

המשיבה טענה, מנגד, כי יש לדחות הערעור. נטען כי בית משפט קמא איזן נכונה בין השיקולים השונים. מדובר באלימות ללא כל צורך ותכלית, מעשה שפגע בתדמית המדינה והצבא. העונש נקבע בחלקו התחתון של המתחם ויש צורך בענישה מרתיעה. מכל אלה יש לדחות הערעור.

תסקיר שירות המבחן

4.מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער עולה כי הינו יליד 1994, כבן 21 שנים, רווק, מתגורר בבית הוריו בקרית גת, ללא עבר פלילי. במהלך שירותו הצבאי החל בקורס להשלמת השכלתו ל – 12 שנות לימוד והחל ללמוד לימודי טכנאי קירור באופן עצמאי במכללה בבאר שבע. כמו כן, הינו מסייע בפרנסת המשפחה מאז פציעתה של אמו. מפקדו מסר כי האירוע אינו מאפיין את המערער ומסר פרטים אודות המשבר שחווה עם העברתו ליחידה אחרת, עליו התגבר בסופו של דבר והצליח להשתלב מבחינה תפקודית וחברתית. שירות המבחן התרשם כי התנהגות אלימה אינה מאפיינת את אופן התנהלותו של המערער, וברקע לאירוע עמדה תחושת מתיחות ודריכות רבה שחש בעת שירותו בחברון, ההכנה שנעשתה לחיילים בטרם הגעתם לשם, והזלזול ואף האיום שחש מצד עבד. לפיכך הוערך כי הסיכוי להישנות העבירה הינו נמוך ואין מקום להתערבות טיפולית במקרה דנן. הומלץ להימנע מהרשעה.