ע"פ 9469/12 מוחמד מחאג'נה נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1.        ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' אלרון, וכב' השופטים ע' גרשון ו-א' אליקים) בתפ"ח 10799-07-11. בהכרעת הדין מיום 3.7.2012 הורשע המערער בביצוע מעשה מגונה בניגוד להוראות סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); וכן בעבירה של חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, בניגוד להוראת סעיף 374א בנסיבות סעיף 377(א)(7) לחוק. המערער זוכה מביצוע עבירה של מעשה סדום בנסיבות מחמירות. בגזר הדין מיום 14.11.2012 נגזרו על המערער 12 שנות מאסר, מהן 10 לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי; כמו כן חוייב המערער בתשלום פיצוי למתלונן בסך של 50,000 ₪. הערעור מופנה נגד הכרעת הדין ונגד גזר הדין.

עיקרי כתב האישום

2.        ביום 25.6.2011 סמוך לשעה 22:30, צעד ברחוב, באום-אל-פאחם, הילד מ.מ, יליד שנת 2003 (להלן: "המתלונן"), כבן 8 בעת ההיא, כשהוא בגפו. המערער הבחין במתלונן, ביקש ממנו להתלוות אליו, וכאשר סרב, רדף אחריו המערער, תפס אותו, קשר אותו בידיו וברגליו, ונשא אותו לביתו לשם ביצוע עבירת מין. בהמשך, הכניס המערער את המתלונן לבית והשכיבוֹ על המיטה. המערער הפשיט את המתלונן ממכנסיו ומתחתוניו, הוריד את בגדיו-שלו וביצע במתלונן מעשה סדום בכוח, ללא הסכמתו וכשהוא זועק.

ההליך בבית המשפט המחוזי

3.        על אף שבחקירתו הראשונה במשטרה ביום 26.6.2011 הכחיש המערער כל קשר לאירוע, חזר בו למחרת, והודה בביצוע מעשה מגונה במתלונן. בתשובתו הכתובה לכתב האישום טען כי פגש במתלונן בבית עסק המציע לציבור שימוש במחשבים ובאינטרנט (להלן: "חנות המחשבים"). המתלונן הציע למערער להתלוות אליו לביתו, והמערער, אשר לא ידע את גילו (אף ששיער שהוא קטין), הסכים לכך. השניים הלכו לביתו של המערער, שם ביקש ממנו המתלונן סיגריה, ולאחר שקיבלהּ הפשיל את מכנסיו. בהמשך, כך טען המערער, ליטף את ישבנו של המתלונן מעל לתחתוניו, כשמקביל הגיע לסיפוק מיני ושפך את זרעו על שטיח שהיה במקום, ניגב עצמו בסמרטוט, והשליכוֹ לפח האשפה. בהמשך שאל המתלונן את המערער אם יש לו כסף, והמערער נתן לו 28 ₪. השניים יצאו יחדיו מהבית כאשר המערער התכוון ללוות את המתלונן לביתו, אך מחוץ לבית פגשו כמה נערים שאחד מהם הכיר כנראה את המתלונן, ובנסיבות אלה נפרדו השניים.

4.        בית המשפט המחוזי קבע את התיק לשמיעת הראיות, ומטעם המשיבה העידו מספר עדים. הורי המתלונן העידו על מצבו הנפשי הקשה של המתלונן בחזרתו לביתו, וכאשר סיפר לאביו על אשר אירע לו. כמו כן הוגשה בהסכמה הודעתו של עיסמת מחאג'נה (להלן: "עיסמת"), נער המתגורר בשכנות למתלונן ואשר פגש אותו סמוך לאחר האירוע וליווה אותו לביתו (מוצג ת/28). בהודעתו מסר עיסמת כי בעודו יושב עם חבריו בשעה 23:00 בלילה, או בסמוך לכך, ראה את המתלונן כשהוא מפוחד ומבולבל, והלה ביקש ממנו ללוותו לביתו. 

5.        מפאת גילו הצעיר ולפי עמדתה של חוקרת הילדים, גב' נדיה מסאלחה (להלן: "חוקרת הילדים"), המתלונן עצמו לא העיד לפני בית המשפט. גרסתו נמסרה באמצעות חוקרת הילדים, כאשר תיעוד חזותי ומילולי של חקירתו הוגש לבית המשפט. חוקרת הילדים מסרה בעדותה כי על-פי התרשמותה, המתלונן אכן חווה את כל הדברים שתאר. בין היתר הפנתה לכך שחשף את האירוע באופן מיידי, תאר את כל הנסיבות שאפפו אותו ואף התמודד עם שאלות מעמתות (עמוד 22 לפרוטוקול). חוקרת הילדים תארה גם את האותנטיות שבה נמסרו הדברים על-ידי המתלונן, לרבות הרגשות והתחושות שהיו לו בזמן ביצוע המעשים, והדגמות חיות של האירוע. כל אלו, לדידה, מחזקים את מהימנות גרסתו של המתלונן (עמודים 23-25 לפרוטוקול). עם זאת, החוקרת התייחסה גם לחוות דעתה המשלימה מיום 13.12.2011 שהוגשה על-ידי המשיבה לבית המשפט (מוצג ת/21). מחוות דעת זו עולה כי לעניין הקשירה שתאר המתלונן בעדותו, ניתן היה לראות את הבלבול שאחז בו, ואת הקושי להסביר את הפרטים המהותיים הקשורים בעניין זה. לאור זאת, סברה החוקרת כי אף שיתכן שהמתלונן אכן חווה את עניין הקשירה כפי שתאר, יש לה קושי להעריך את מהימנות עדותו לגבי חלק זה (עמוד 25 לפרוטוקול). בחקירתה הנגדית התייחסה חוקרת הילדים לגרסת המערער, לפיה נפגשו הוא והמתלונן ביחד בחנות המחשבים, ואישרה כי לא היתה מודעת לגרסה זו בעת חקירת המתלונן. לדבריה, היתה יכולה לבצע השלמת חקירה ולעמת את המתלונן עם הגרסה פעם נוספת, אילו נתבקשה לעשות כן. מכל מקום, החוקרת עמדה על כך שהדבר אינו פוגע באמינות גרסת המתלונן על-פי אותות האמת שניכרו בה (עמודים 28-29 לפרוטוקול).

6.        המערער העיד לפני בית המשפט ומסר גרסתו, ולפיה המתלונן, ילד כבן 8 כזכור, הוא זה אשר יזם את המפגש ביניהם והיה מעוניין בביצוע מגע מיני. לטענתו של המערער, המתלונן פנה אליו ו"שיחק לו במוח" כדי שילך איתו (עמוד 34 לפרוטוקול). המערער הודה בביצוע מעשה מגונה, אולם הכחיש בתוקף ביצוע מעשה סדום (עמודים 38, 40-41). כמו כן הכחיש המערער כי בשלב כלשהו הרים או סחב את המתלונן (עמוד 35).

7.        בנוסף לעדותו של המערער עצמו, נמסרה מטעמו גם עדותו של יוסף מחאמיד (להלן: "מחאמיד"), בעליה של חנות המחשבים, אשר זיהה את המערער ואת המתלונן כאשר שהו יחדיו בחנות המחשבים ויצאו ממנה ביחד בשעה שנעל את החנות (מוצג נ/1). עדות זו נמסרה בהסכמה, ומחאמיד לא נחקר בחקירה נגדית.

עיקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי