ע"פ 911/14 פלונית נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים ר' לורך, צ' דותן וע' וינברג-נוטוביץ) בתפ"ח 45244-11-11 מיום 6.1.2014, במסגרתו הושת על המערערת עונש של 10 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל מאסר מותנה בן 6 חודשים מת"פ 3362/05 באופן שחודשיים ממנו יצטברו לעונש המאסר וארבעה חודשים ממנו ירוצו בחופף לו. כמו כן, נגזר על המערערת מאסר מותנה בן 10 חודשים שלא תעבור עבירת אלימות מסוג פשע או התעללות תוך שלוש שנים מיום שחרורה מן המאסר.

כתב האישום

2. המערערת הורשעה על יסוד הודאתה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירת התעללות בקטין או חסר ישע לפי סעיף 368ג(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
3. על פי כתב האישום המתוקן, המערערת הנה אמם של שישה קטינים ילידי השנים 2002-1997 (להלן: הקטינים). במועדים הרלוונטיים לאישום הראשון התגוררו הקטינים בבית המשפחה בקלנסווה עם המערערת ואביהם, ובמועדי האישום השני התגוררו בבית המערערת, ללא אביהם. עם הגשת כתב האישום, הקטינים הוצאו מחזקת המערערת והועברו להתגורר עם אביהם בבית הוריו בקלנסווה.
4.  על פי שני האישומים, בין השנים 2009-2008, נהגה המערערת להכות את ילדיה באמצעות מקל במספר הזדמנויות. במקרה מסוים הכתה את אחד הקטינים באמצעות רכיב פלסטיק של שואב אבק ואף השליכה לעברו אבן. בכך, הסבה לקטינים כאב ופציעות. במקרה קונקרטי נוסף, איימה על אחד מהקטינים באמצעות סכין ואף ציינה בפניהם, בעודם נוסעים עמה ברכב, כי הייתה רוצה לעשות תאונה ולהרוג את כולם.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

5. ביום 6.1.2014 גזר בית המשפט המחוזי את דינה של המערערת. בגזר הדין התייחס בית המשפט לתסקיר נפגעי העבירה ולתסקיר שירות המבחן. לפי הראשון, נמצא כי הקטינים סבלו מפגיעות קשות בכך שנאלצו להתמודד עם אלימות קשה מצד אמם וחוסר אונים וחולשה מצד אביהם, וכי נותרו בהם פחדים, חוסר אמון ותחושת איום מתמדת על חייהם. נמצא גם כי עתה הם זקוקים להליך שיקום ארוך טווח. לצד זאת, לפי תסקיר שירות המבחן, מוצאה של המערערת בקלקיליה שברשות הפלסטינית. המערערת נישאה בגיל 16 לאבי ילדיה ועברה להתגורר עמו בקלנסווה. השניים נישאו במסגרת נישואי "בדל", לפיהם אחיה נשוי לאחות בעלה. כתוצאה מבעיות זוגיות של אחיה ואשתו, נוצר מצב של מתח ואלימות מצד משפחת בעלה כלפיה. עוד נמצא, כי המערערת לקחה אחריות מלאה על התנהגותה האלימה וכי היא מביעה חרטה עמוקה. לדבריה, ברקע ביצוע העבירות היא סבלה מדיכאון ועברה טיפול פסיכיאטרי. שירות המבחן התרשם שאף המערערת בעצמה היא קורבן של הזנחה רגשית ומשפחתית אשר חוותה אלימות ובדידות מגיל צעיר. המערערת הביעה רצון להשתלב בהליך טיפולי, ואכן היא השתלבה בקבוצה טיפולית להורים מכים, שבה שיתפה פעולה באופן מלא. שרות המבחן התרשם מהתגייסותה ומחויבותה להליך הטיפולי, והמליץ להימנע מענישה שעשויה לפגוע בהליך הטיפולי המשמעותי עבורה, להעמידה במבחן למשך 18 חודשים, להאריך את המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדה בגין עבירה של תקיפת בעלה, ולהטיל עליה
6. שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב. 
7. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערערת, בית המשפט המחוזי עמד על הערך החברתי שנפגע, על נסיבות ביצוע העבירות, על מדיניות הענישה הנוהגת, ועל נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות. באשר לערך החברתי שנפגע, נקבע כי מדובר בהגנה על שלמות גופו ונפשו של קטין וחובת ההורה להגן עליו ולדאוג לצרכיו. בית המשפט המחוזי ציין כי פגיעה בילד רך בשנים הינה מרחיקת לכת, וכחברה אנו מצווים להוקיע מעשי אלימות מסוג זה. באשר לנסיבות ביצוע העבירות, ציין בית המשפט המחוזי כי מדובר באלימות מתמשכת הנובעת מהוצאת תסכול וזעם של המערערת. עם זאת, אין המדובר באלימות ברף העליון של החומרה. אכן, המערערת ניצלה את תלותם של ילדיה בה והנזק הצפוי מעבירות אלה הוא רב, אך בהתחקות אחר הסיבות שהביאו את המערערת לביצוע העבירות נמצא כי לאחר לידת בנה הצעיר, לקתה המערערת בדיכאון, יחסיה עם בעלה התערערו ומשפחתה הוסתה כנגדה. המערערת עברה טיפול פסיכיאטרי שייצב את מצבה, אך בהפסקתו חלה החמרה במצבה. באשר למדיניות הענישה הנוהגת, קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם הענישה בגין מכלול העבירות בהן הורשעה המערערת נע בין מספר חודשי מאסר, אף לריצוי בעבודות שירות, לבין שלוש שנות מאסר. לבסוף, באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, בית המשפט המחוזי התחשב לקולה בתיקון המשמעותי שנעשה בכתב האישום, בכך שהמערערת נטלה אחריות על מעשיה, השתלבה בהליך טיפולי והיא נתרמת ממנו. כן, התחשב בכך שהמערערת מבינה את התנהגותה האלימה ועושה מאמץ לחדש את הקשר עם ילדיה. כל זאת על רקע נסיבות חייה העגומות בהם נותקה ממשפחתה הגרעינית וחוותה יחסי אלימות לאורך השנים. עוד נלקח בחשבון חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, למעלה מארבע שנים. לאחר שקילת כל השיקולים, בית המשפט המחוזי גזר על המערערת את העונש האמור. 

הערעור

8. המערערת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר גזר עליה עונש הנמצא במתחם אשר קבע, בעוד שהיה מקום לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום. לחילופין טוענת המערערת, כי גם אם לא היה מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם, הרי שבית המשפט המחוזי שגה בעונש אותו בחר לגזור עליה בתוך מתחם הענישה שנקבע.
9.  המערערת עומדת על כך שמעשיה אינם מעשי עבריינות לשמם, אלא תולדה של מצבה הנפשי המורכב ומצבה המשפחתי העגום אשר מזינים אלה את אלה ומשפיעים לרעה על מצבה הנפשי. במצב דברים זה, חשיבות שיקומה וחינוכה מקבל משנה תוקף. המערערת מעולם לא זכתה ליד מכוונת או לתמיכה ועל כן שיקולי השיקום, בצירוף נסיבותיה אשר אינן קשורות בביצוע העבירות כפי שצוין בבית המשפט המחוזי, גוברים על שיקולי הגמול בעניינה. המערערת עומדת על כך ששיקום העבריין הינו אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה אשר עוגן בתיקון 113 לחוק העונשין. כן מציינת המערערת, כי יש לשקול בכובד ראש את המלצת שירות המבחן להימנע מענישתה מאחורי סורג ובריח.
10.  אם יקבע בית המשפט כי אין לחרוג ממתחם העונש ההולם, טוענת המערערת כי מכלול הנסיבות בעניינה מצדיקים הקלה בעונש, כך שהמאסר לא יעלה על שישה חודשים אותם תוכל לבצע בעבודות שירות.

תסקירי שירות מבחן נוספים