ע"פ 889/15 אדיסו מהרט נ' מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

           ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים ר' יפה-כ"ץ, א' ואגו ו- י' צלקובניק) בתפ"ח 5531-01-13 אשר הרשיע את המערער בביצוע מסכת של עבירות מין ואלימות וגזר עליו 16 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 50,000 ש"ח למתלוננת.

עובדות כתב האישום

1. נגד המערער הוגש ביום 3.1.2013 כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות חטיפה לשם אינוס לפי סעיפים 374א ו- 377א(7) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק), שתי עבירות אינוס תוך גרימת חבלה והתעללות לפי סעיפים 345(א)(1) ו- 345(ב)(3)-(4) לחוק, מספר עבירות מעשה מגונה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 348(ב), 345(א)(1) ו- 345(ב)(3)-(4) לחוק, תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק, והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

           על פי האישום הראשון, ביום 20.12.2012 בסמוך לשעה 4:30, שבה המתלוננת מבילוי בעיר אילת והייתה בדרכה אל חברתה. בדרך פגשה המתלוננת במערער שביקש ממנה כי תסייע לו למצוא טבעת שאבדה לו. המתלוננת סייעה למערער למצוא את הטבעת והמשיכה ללכת לכיוון בית חברתה אך המערער שהלך בעקבותיה, אחז בה בכוח, משך אותה בניגוד לרצונה לסמטה צדדית, החדיר את אצבעו אל פיה על מנת למנוע ממנה לצעוק, איים עליה כי ירצח אותה אם תצעק ודרש ממנה לבוא עמו ולבצע כל מה שיורה לה. באותו שלב, תוך שהוא אוחז בחוזקה בידה הוליך המערער את המתלוננת אל בית נטוש, החדיר פעם נוספת את אצבעו אל פיה, איים עליה כי ירצח אותה אם תצעק, והוביל אותה אל אחד מחדרי הבית, השליך אותה לתוכו ונעל את הדלת באמצעות מנעול פנימי. המתלוננת ניסתה להתנגד ולהימלט מהחדר, ובתגובה סטר לה המערער בחוזקה על פניה והיא החלה לבכות. באותו שלב נכנס המערער אל השירותים והורה למתלוננת להישאר במקומה. המתלוננת ביקשה לנצל את ההזדמנות על מנת להימלט מהחדר, אך בטרם הספיקה לפתוח את המנעול שמע אותה המערער, שב במהירות לחדר ונעל את הדלת. המתלוננת התעמתה עם המערער והתנגדה לו ובתגובה לכך הוא הכה אותה מספר פעמים בחוזקה בפניה, הפילה אל הארץ, אחז בה בכוח והשליכה על המיטה שבחדר ואמר לה כי אם תמלא אחר הוראותיו "הכל יהיה בסדר".

           בשלב זה הורה המערער למתלוננת לפשוט את בגדיה, והמתלוננת, מחשש לשלומה ולחייה, מילאה אחר הוראותיו. המתלוננת אמרה למערער כי היא בתקופת המחזור החודשי אך המערער התעלם מדבריה, פשט את בגדיו, השכיב אותה על גבה, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. לאחר מכן סובב המערער את המתלוננת על בטנה והמשיך לבעול אותה. לאחר שהגיע לסיפוק מיני, ביקשה המתלוננת מהמערער כי ייתן לה לצאת מהבית והמערער השיב לה כי בשעה 09:00 בבוקר הוא יוצא לעבודתו ורק אז יאפשר לה ללכת. המערער הורה למתלוננת להיות בשקט על מנת שיוכל לישון בטרם יצא לעבודה, נשכב לצידה והצמיד את גופו אל גופה. לאחר זמן מה, ליטף המערער את המתלוננת ואת איבר מינה, השכיב אותה על גבה ובעל אותה פעם נוספת. תוך כדי מעשה הסתובב המערער על גבו והורה למתלוננת לשבת מעליו. המתלוננת מילאה אחר הוראותיו והמערער החדיר את איבר מינו לאיבר מינה בעודה יושבת עליו ולאחר זמן מה שב לבעול אותה כשהיא שכובה על גבה וממררת בבכי. משהגיע לסיפוקו, התחננה המתלוננת בפני המערער כי ייתן לה לשתות והמערער ניסה ליצור קשר עם חבריו ולבקש מהם כי יביאו אליו מים. משניסיונותיו לא צלחו, ניאות המערער לבקשת המתלוננת לצאת מהבית על מנת לקנות בקבוק מים, אך דרש ממנה להשאיר מאחור את חפציה ובגדיה, למעט שמלתה ותחתוניה אותם התיר לה ללבוש. בסמוך לשעה 08:50 יצאו המתלוננת והמערער מהבית והלכו לעבר סופרמרקט סמוך, וכאשר הגיעו למקום נטלה המתלוננת את מכשיר הטלפון הנייד שלה מידי המערער, נכנסה לחנות וביקשה עזרה מעובדי החנות, בעוד המערער נמלט מהמקום.

           על פי האישום השני, המערער יצר קשר טלפוני עם המתלוננת לאחר שהגישה תלונה במשטרה ובעצת השוטרים היא קבעה להיפגש עמו בקניון בעיר בסמוך לשעה 11:00. כאשר הגיע המערער למקום המפגש הוא הבחין בשוטרים שחיכו לו ונמלט בריצה, תוך שהוא מתעלם מקריאות השוטרים שהורו לו לעצור.

הכרעת הדין

2. ביום 8.9.2014 הרשיע בית המשפט קמא את המערער לאחר ניהול הוכחות בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום בהעדיפו את גרסת המתלוננת על פני גרסתו שלו, לפיה יחסי המין קוימו בהסכמה. בית המשפט קמא קבע כי אין ליתן משקל של ממש לעדות המערער נוכח הסתירות, התמיהות וחוסר העקביות שאפיינו את גרסתו והותירו רושם קשה ובלתי אמין. לעומת חוסר האמון שעוררה גרסת המערער, מצא בית המשפט קמא כי גרסת המתלוננת מדויקת ואמינה בציינו כי המתלוננת לא הוסיפה ולא גרעה מתיאור האירוע, לא האדירה את מעשי המערער ולא הפחיתה מהם ואף לא השמיטה מעדותה פרטים שהיו עשויים להצטייר כסדקים בגרסתה. עוד קבע בית המשפט קמא כי לגרסתה של המתלוננת נמצאו חיזוקים רבים בחומר הראיות, ומטעמים אלו קבע כי ניתן להרשיע את המערער בהסתמך עליה.