ע"פ 882-14 סמהרט נ' מדינת ישראל

השופטת ע' ברון:

1. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הרשיע את המערער, לאחר ניהול הוכחות, באונס אלים של המתלוננת תוך שהוא גורם לה חבלות גופניות ודימומים מרובים. ביום 26.12.2013 ניתן גזר הדין שבמסגרתו הושת על המערער עונש מאסר בפועל למשך 12 שנים בניכוי ימי מעצרו; וכן הופעל במצטבר עונש מאסר מותנה בן ששה חודשים, כך שבסך הכל נגזרו על המערער 12 וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל. כן הושתו על המערער עונש מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת מין לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ופיצוי בסך של 10,000 ₪ למתלוננת. לפנינו ערעור על גזר הדין.

העובדות הצריכות לעניין

1. נגד המערער, אזרח אריתריאה יליד 1981, הוגש כתב אישום מתוקן לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו המייחס לו עבירה של אינוס תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות לפי סעיפים 345(ב)(3) ו-345(ב)(4) לחוק העונשין. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, במועד הרלוונטי התגוררה המתלוננת, אזרחית אריתריאה אף היא, בדירה בתל אביב שבה הפעילה בית קפה המיועד בעיקר לאזרחי אריתריאה. ביום 13.11.2011 בשעת בוקר מוקדמת, הגיע המערער יחד עם שני אנשים נוספים לדירה (להלן: האחרים), ולאחר שהמתלוננת הקיצה משנתה והכניסה אותם לדירה, ביקשו לשתות בירה. לאחר שהגישה לשלושה בירה, נכנסה המתלוננת לחדר השירותים בדירה; ואולם כשביקשה לצאת מחדר השירותים, גילתה כי דלת החדר נעולה. המתלוננת קראה למערער ולאחרים שיסייעו לה בפתיחת הדלת. אחד מהאחרים טיפס על קיר השירותים והציע למתלוננת למשוך אותה דרך הרווח בין הדלת לתקרה (להלן: הרווח), אך היא סירבה להצעתו. לאחר מכן, המערער הציע למתלוננת כי ייכנס דרך הרווח וינסה לפתוח את הדלת מתוך חדר השירותים. המתלוננת הסכימה להצעת המערער והוא נכנס לחדר השירותים שבו הייתה נעולה.

           מיד לאחר שנכנס לחדר השירותים, המערער פנה אל המתלוננת, דרש ממנה לקיים עימו יחסי מין, ואיים עליה כי אם תסרב – יהרוג אותה. המתלוננת סירבה לקיים עם המערער יחסי מין, וזה אחז בגרונה בניסיון לחנוק אותה. משנאבקה בו הפיל המערער את המתלוננת אל רצפת השירותים, וחרף תחנוניה שיניח לה לנפשה, הרימה באמצעות משיכת שיערותיה, היכה אותה בראשה עם בקבוק בירה ודחף את פניה לתוך מי האסלה שבשירותים. מיד לאחר מכן, המערער הסיט את החצאית והתחתונים של המתלוננת, ובעל אותה בניגוד לרצונה שעה שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. לאחר שהמערער הגיע לפורקן, המתלוננת הדפה אותו מעליה וניסתה להימלט מהשירותים ללא הועיל. המערער, שזעם על כך שהמתלוננת דחפה אותו, החל להכותה באגרופיו ובאמצעות צינור ברזל, הטיח בגבה כיור שאותו תלש מקיר השירותים, הפילה ארצה, דרך על בטנה וחנק אותה. לאחר מכן טיפס המערער על קיר השירותים ונמלט מהמקום, בהותירו את המתלוננת שותתת דם על רצפת חדר השירותים. כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו למתלוננת חבלות ודימומים. בין היתר, המתלוננת סבלה מדימומים ופצעי שפשוף בצוואר; פצע שפשוף בין אפה לשפתיה; שכבת עור שהוסרה מעל עין שמאל; וכן דימומים בשתי שפתיה.

2. במענה לכתב האישום המערער אישר כי הגיע בבוקר האירוע לדירת המתלוננת על מנת לשתות, אך טען כי הגיע בגפו וכי במועד זה בית הקפה כבר היה פתוח. המערער הכחיש תחילה את גרסתה של המתלוננת שלפיה ננעלה בתא השירותים ואת כניסתו לתא במצב זה, ולטענתו לא קיים עימה יחסי מין כלל. ואולם עם תום פרשת התביעה, המערער הציג גרסה חדשה שלפיה הודה בקיום יחסי מין עם המתלוננת בתא השירותים הנעול, אלא שטען שאלו בוצעו בהסכמה. המערער הסביר כי האלימות שהופעלה על ידו כלפי המתלוננת נבעה מוויכוח בין השניים על תנאי התשלום שהבטיח לשלם למתלוננת בתמורה לקיום יחסי מין עימו. ביום 6.10.2013 ולאחר קיום משפט הוכחות, בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן. בית המשפט קיבל את עדות המתלוננת במלואה, ציין כי המערער לא סיפק הסבר המניח את הדעת באשר לכבישת גרסתו עד לאחר תום פרשת התביעה, וקבע כי גרסתו הכבושה רוויה בסתירות ואין לה אחיזה בהיגיון ובשכל הישר.

           המשיבה הציגה כראיות לעונש גיליון רישום פלילי של המערער והכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינו בהליך פלילי קודם (ת"פ 37590-09-10). בהליך הקודם הורשע המערער בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, ובגינו הוטל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים שאותו סיים לרצות, וכן עונש מאסר על תנאי שהוא בר הפעלה. המשיבה הציגה לפני בית המשפט המחוזי מספר פסקי דין התומכים בכך שלטענתה מתחם העונש ההולם בעניינו של המערער נע בין 12 ל-17 שנות מאסר, וכי בנסיבות שבהן בוצעה העבירה יש לקבוע את עונשו של המערער ברף העליון. המערער מצידו חלק על מתחמי הענישה שהציגה המשיבה בטענה כי העונשים באותם מקרים הושתו בגין מעשים רבים או חמורים יותר מבעניינו. משכך, טען המערער כי בנסיבות המקרה מתחם העונש נע בין 5 ל-11 שנות מאסר. המערער הדגיש כי אין לו עבר פלילי בעבירות מין וכי מדובר באירוע יחיד שבמהלכו היה מצוי כנראה תחת השפעת אלכוהול. כן ציין המערער כי אין להחמיר בעונשו משום שבחר לנהל משפט הוכחות.

4. בית המשפט המחוזי קבע כי המעשים שביצע המערער מהווים פגיעה חמורה בכבודה של המתלוננת, בביטחונה, בפרטיותה ובאוטונומיה שלה על גופה. זאת, בפרט על רקע מכלול הנסיבות הרלוונטיות – המעשים שבהם הורשע המערער בוצעו בביתה של המתלוננת, ללא היכרות מוקדמת שלה עימו, ונלוותה להם אלימות קשה. בית המשפט המחוזי סקר את פסיקת בתי המשפט שהובאה על ידי הצדדים, וממנה הסיק כי מדיניות הענישה הנוהגת בעבירה מסוג זה שבה הורשע המערער, בשקלול הנסיבות הקשורות בביצועה, מלמדת על כך שמתחם הענישה ההולם בנסיבות העניין נע בין 10 ל-15 שנות מאסר בפועל. בעשותו כן, בית המשפט אבחן את פסקי הדין שהציג כל אחד מהצדדים כתימוכין לטענתו בעניין מתחם העונש ההולם, וקבע כי בחלקם התקיימו נסיבות חמורות יותר מהמקרה דנן, ואילו בחלקם האחר התקיימו נסיבות לקולה שלא התקיימו בענייננו. כן קבע בית המשפט כי לא התקיימו חריגים שבגינם יש לגזור את עונשו של המערער מחוץ למתחם הענישה. באשר לגזירת העונש בגבולות המתחם, נקבע כי יש לזקוף לחובת המערער את עברו הפלילי, ובפרט את העובדה כי המערער ביצע את מעשה האונס דנן אך שבועות ספורים לאחר שסיים לרצות את עונשו במסגרת ההליך הפלילי הקודם – והכל בעת שתלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר-הפעלה. לאחר ששקל את כלל הנסיבות ובהתחשב בעקרונות המנחים כפי שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין, בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער והשית עליו את העונשים המפורטים בפתח פסק-דין זה. ומכאן הערעור.

טענות הצדדים בערעור