ע"פ 8694-01-17 אבו רמוז נ' מדינת ישראל, ת"פ 6590/08

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת סיגל אלבו) (להלן בית משפט קמא) בת.פ. 6590/08, מיום 2.1.17, לפיה נדחתה בקשתו של המערער לדחיית מועד ביצועו של צו ההריסה לאחר שדחה בקשה קודמת של המערער ביום 5.12.16.

רקע

1. ביום 9.2.09 המערער הורשע על פי הודייתו בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן חוק התכנון והבניה), בכך שבנה מבנה בשטח של 110 מ"ר, ללא היתר בשכונת בית חנינה בירושלים כמפורט בכתב האישום. בגזר הדין מיום 11.5.09 בית משפט קמא (כב' השופטת רות זוכובצקי) השיתה על המערער תשלום קנס בסך 30,000 ש"ח, התחייבות, הריסת הבנייה ללא היתר, עד ליום 15.7.09. עוד הוסיף בית המשפט קמא בגזר דינו כי ככל שהמבנה לא ייהרס על ידי הנאשם, תוכל הוועדה המקומית לתכנון ובניה להרוס את המבנה בעצמה על חשבון הנאשם. כבר במועד גזר הדין צוין כי דין הבניה להיהרס, שכן מדובר בנכס בולט בצומת פסגת זאב, שאין סיכוי להכשרתו בתקופה הקרובה, אם בכלל יוכשר.

    

2. על אף גזר הדין ועל אף שהריסת המבנה הוטלה על הוועדה המקומית לתכנון ובניה, הצו הוארך מעת לעת עד לשנת 2016. במהלך שנת 2016 החליט בית המשפט שלא להאריך את מועד ביצוע הצו.

    

3. המערער הגיש הודעת ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (כב' השופט משה יועד הכהן) במסגרת ע"פ 33102-05-16, וביום 7.9.16 דחה בית המשפט את הערעור, מאחר שההיתר אינו מצוי בהישג יד.

    

    

4. המבקש הגיש בקשה נוספת לבית משפט קמא ביום 25.10.16 אשר נדחתה ביום 30.10.16 וכן בקשה ביום 22.11.16, אשר נדחתה אף היא, בנימוק של העדר אופק תכנוני. המערער הגיש עוד בקשה לבית המשפט קמא ביום 5.12.16 אשר נדחתה בהעדר שינוי נסיבות.

    

5. ביום 4.1.17 הגיש המערער ערעור על החלטה זו.