ע"פ 8693/13 ויקטור וולטר מזרחי נ' מדינת ישראל

השופט מ' מזוז:

1. ערעור על גזר דין שניתן ביום 21.11.2013 על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט הבכיר צ' גורפינקל) בת"פ 8566-06-13.

2. ביום 24.10.2013 הורשע המערער, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע חמש עבירות שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           המערער הורשע כאמור בכך שבחמישה מקרים שונים, בין החודשים פברואר למאי 2013, הוא נכנס לסניפי בנק בתל אביב, זרק לעבר הכספריות שקית ניילון והכריז שמדובר בשוד. בחלק מהמקרים הוא אף איים שאם הפקידות לא תמסורנה כסף לידיו יהרוג אותן. בדרך זו שדד המערער בסך-הכל למעלה מ-64,000 ₪ במזומן.

3. בית המשפט קמא דן את המערער ל-7 שנות מאסר בפועל וכן ל-18 חודשי מאסר-על-תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום המאסר עבירת שוד. כמו כן, הופעל עונש מאסר-על-תנאי בן 18 חודשים שהושת על המערער ב-2001, גם כן בגין עבירות שוד, כאשר מחציתו בחופף לעונש המאסר שהושת. סך כל תקופת המאסר שהושתה על המערער עומדת אפוא על 7 שנים ו-9 חודשים, שתחילתן לאחר סיום ריצוי המאסר אותו הוא מרצה בגין עבירות שוד קודמות.

4. בבואו לגזור את דינו של המערער, ציין בית המשפט שחומרת מעשי השוד שביצע מתחזקת על רקע ההרשעות הקודמות שלו במעשי שוד זהים. בשנת 1995 הורשע המערער בביצוע שני מעשי שוד, ונידון לאחר ערעור לשלוש שנות מאסר בפועל וכן למאסר-על-תנאי. בשנת 1999 המערער הורשע בגין ביצוע תשעה מעשי שוד, ונידון למאסר של 11 שנים, לאחר הפעלת מאסר-על-תנאי של שנתיים שהוטל עליו בגין העבירות הקודמות. במהלך חופשה ממאסרו שב המערער וביצע עבירת שוד, שבגינה נדון בשנת 2001 לשנתיים מאסר במצטבר למאסר בו שהה, וכן ל-18 חודשי מאסר-על-תנאי למשך שלוש שנים.

           את מעשי השוד שבגינם הורשע בהליך הנדון ביצע המערער בהיותו אסיר ברישיון, לאחר שבתאריך 12.7.2012 הוא שוחרר ממאסרו כאסיר. עובדות אלה הביאו את בית המשפט קמא למסקנה, כי המערער "הפך את שוד הבנקים למקצוע", ופוקד סניפי בנק לצורך משיכת כספים בדרך של פשע.

           בית המשפט קבע שלא ניתן להתעלם ממצבו האישי העגום של המערער, ששהה במאסר ב-15 השנים האחרונות, כמו גם מהעובדה שהודה ולקח אחריות על מעשיו, אך מנגד ציין שהכספים שנשדדו לא נמצאו, ואין סיכוי שהמערער יחזירם אי פעם. בית המשפט קבע את מתחם העונש ההולם בגין כל עבירת שוד שביצע המערער כעומד על 6-3 שנות מאסר בפועל. עם זאת קבע שלא יהיה זה נכון לצבור את כל העונשים, ובהתחשב ביתרת המאסר שעל המערער עדיין לרצות (בשל פקיעת הרישיון), גזר עליו 7 שנות מאסר בפועל, וכן הפעיל את התנאי שנגזר על המערער ב-2001, אך קבע שמחציתו תרוצה בחופף, כך שסך כל תקופת המאסר שהושתה על המערער עומדת אפוא על 7 שנים ו-9 חודשים. בנוסף הושת גם מאסר-על-תנאי של 18 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר בגין עבירת שוד.

5. בערעורו קובל המערער על העונש שנגזר עליו, ומכוון טענותיו הן כלפי מתחם העונש ההולם שנקבע, והן כלפי הפעלת עונש המאסר-על-תנאי. ראשית, המערער טוען כי בית המשפט קמא טעה בקביעת מתחם העונש ההולם לעבירת שוד, תוך שהסתמך על תמונה לא מדויקת של מדיניות הענישה הנוהגת, ובסטייה מהוראות תיקון מס' 113 לחוק העונשין. המערער גורס שראוי היה לקבוע בעניינו מתחם מקל יותר גם בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, שלא כללו שימוש בנשק. כמו כן, נטען כי המערער ביצע את השוד לצורך מתן כספים לבתו, השוהה לעיתים בבית חולים לחולי נפש, ונזקקת לכספים עם שחרורה. כן נטען, כי בגזירת עונשו היה על בית המשפט להתחשב גם בעובדה שהוא צפוי לבלות שנים רבות מחייו בבית הסוהר, ושנוכח גילו ועייפותו הוא מהווה סכנה פחותה לציבור.